מתי מאבק משפטי בגירושין גורם יותר נזק מתועלת?

"לא אכפת לי כמה זה יעלה או כמה זמן זה ייקח – אני אלחם עד הסוף."

את המשפט הזה אני שומעת לא מעט מאנשים שנמצאים בעיצומו של הליך גירושין. לעיתים הוא נאמר בכעס. לעיתים מתוך תחושת בגידה. לפעמים הוא מגיע לאחר שנים של תסכול, ולפעמים כבר בפגישה הראשונה, כאשר הכאב עדיין טרי מאוד.

מנגד, יש גם אנשים שאומרים את ההפך הגמור: "אני רק רוצה שזה ייגמר. לא משנה לי אם אצטרך לוותר."

לכאורה מדובר בשתי גישות הפוכות לחלוטין. בפועל, שתיהן עלולות לנבוע מאותו מקור – סערת רגשות שמקשה לראות את התמונה המלאה.

האמירות הללו לא מעידות על כך שמאבק משפטי הוא דבר שלילי בהכרח, לעיתים מאבק משפטי הוא אפילו הכרחי – ישנם מקרים שבהם ניהול הליך משפטי הוא הדרך היחידה להגן על זכויותיו של אדם או על טובת ילדיו, השאלה האמיתית איננה האם להיאבק – השאלה היא האם המאבק עדיין משרת את המטרה שלשמה התחיל, או שבשלב מסוים הוא התחיל לנהל אותנו.

חשוב לזכור תמיד שמאבק משפטי הוא אמצעי ולא מטרה

כאשר מערכת יחסים מסתיימת, כמעט תמיד מתעוררות מחלוקות.

לפעמים מדובר בשאלות בעלות משמעות כלכלית עצומה, כמו חלוקת עסק משפחתי, דירת מגורים או זכויות פנסיוניות. במקרים אחרים המחלוקת נוגעת לאחריות ההורית, לזמני השהות או להחלטות אחרות שישפיעו על חיי הילדים במשך שנים רבות. במצבים כאלה, בהחלט ייתכן שיהיה צורך לנהל הליך משפטי ואף להיאבק בנחישות.

אלא שלאורך הדרך חשוב לזכור שההליך המשפטי אינו המטרה כשלעצמה. הוא כלי שנועד להשיג מטרה מסוימת – להגן על זכויות, לפתור מחלוקת או להגיע לתוצאה צודקת ככל האפשר.

כאשר שוכחים מה הייתה המטרה המקורית ומתמקדים רק בעצם המאבק, קיים סיכון שההליך ימשיך להתנהל גם כאשר הוא כבר אינו משרת את האינטרסים של מי מהצדדים.

למה כל כך קשה לעצור מאבק שכבר התחיל?

מבחינה רציונלית, היינו מצפים שאנשים יבחנו מדי פעם האם כדאי להמשיך במאבק או לשנות כיוון. בפועל, זה כמעט אף פעם לא פשוט. באופן טבעי, ככל שמשקיעים יותר זמן, כסף ואנרגיה רגשית בהליך, כך קשה יותר לעצור ולשאול האם ההמשך עדיין נכון.

אנשים רבים נוטים לומר לעצמם:

1. "כבר השקעתי כל כך הרבה."

2. "אחרי כל מה שעברתי, אני לא יכול לוותר עכשיו."

3. "אם אסכים עכשיו, כל התקופה הקשה שעברתי במאבק היתה לחינם."

מחקרים בפסיכולוגיה ובכלכלה התנהגותית מראים שזו תגובה אנושית מאוד. כאשר השקענו משאבים רבים במשהו, קשה לנו להשלים עם האפשרות שהמשך ההשקעה כבר אינו משרת אותנו.

במצבים הללו חשוב להזכיר לעצמנו שהשאלה החשובה היא איננה כמה השקענו עד היום אלא מהי ההחלטה שתשרת אותנו בצורה הטובה ביותר מכאן והלאה.

מתי המאבק מפסיק להיות משפטי והופך לרגשי?

הליך גירושין נועד להכריע במחלוקות משפטיות ולהגן על זכויותיהם של הצדדים, אולם ככל שההליך מתמשך, קיים לעיתים סיכון שמוקד המחלוקת ישתנה.

במקום להתמקד בשאלה מהי התוצאה המשפטית הנכונה, ההחלטות עלולות להיות מושפעות יותר מתחושות של כעס, עלבון, רצון להוכיח צדק או למנוע מהצד השני תחושת ניצחון.

מבחינה פסיכולוגית, מדובר בתגובה אנושית מוכרת. כאשר אדם חווה פגיעה, הצורך בקבלת הכרה או בהשבת תחושת הצדק עשוי להשפיע גם על האופן שבו הוא מעריך את כדאיות המשך ההליך.

חשוב לזכור כי בית המשפט לא מכריע בשאלות רגשיות, הוא לא בודק מי פגע במי יותר או באיזה אופן התרחשה הפגיעה, בית המשפט דן בהיבטים המשפטיים של הסכסוך בלבד. לפיכך, חשוב לבחון לאורך כל הדרך האם ההחלטות המתקבלות משרתות את המטרות המשפטיות של ההליך, או שהן מושפעות בעיקר מן המשבר הרגשי שמלווה אותו.

האם תמיד כדאי להתפשר כדי לחסוך מאבק?

גם זו טעות. לפעמים נשמעת הטענה שעדיף תמיד להגיע להסכם ולחסוך את ההתדיינות בבית המשפט.

בפועל, לתפיסה הזו אין אחיזה במציאות. ישנם מקרים שבהם פשרה נכונה תחסוך שנים של התדיינות, הוצאות כספיות ומתח רגשי. לעומת זאת, ישנם מצבים שבהם ויתור מהיר מדי עלול לגרום לפגיעה משמעותית בזכויותיו של אדם למשך שנים רבות.

כאשר עולה חשש להברחת נכסים, כאשר קיימים פערים כלכליים משמעותיים, כאשר יש מחלוקת מהותית בנוגע לילדים או כאשר אחד הצדדים מסתיר מידע, ייתכן שמאבק משפטי אינו רק מוצדק, אלא אפילו הכרחי.

לכן, השאלה אינה האם להילחם או האם להתפשר, השאלה היא מה משרת בצורה הטובה ביותר את האינטרסים שלכם בנסיבות המקרה הספציפי.

גם לניצחון משפטי יש מחיר

כאשר אנשים שוקלים האם להמשיך במאבק, הם נוטים להתמקד במה שהם עשויים להרוויח אם ינצחו. זו אמנם מחשבה טבעית לחלוטין, אך שאלה חשובה לא פחות היא מה יהיה המחיר של אותו ניצחון?

לפעמים המחיר הוא כלכלי – שכר טרחת עורכי דין, חוות דעת של מומחים, דיונים שנמשכים שנים ועלויות נוספות שמצטברות לאורך הדרך.

במקרים אחרים המחיר לא נמדד בכסף. מדובר בשנים של מתח מתמשך, בקושי לסיים את הפרק הקודם ולהמשיך הלאה, ולעיתים גם בפגיעה בילדים שנחשפים לסכסוך ממושך בין הוריהם.

כאשר בני זוג ממשיכים לנהל מאבק במשך שנים, הם עלולים לגלות שבסופו של ההליך הם אמנם השיגו הישג משפטי מסוים, אך שילמו עבורו מחיר רגשי, משפחתי או כלכלי גבוה בהרבה מכפי שציפו.

זה לא אומר שהמחיר תמיד מצדיק ויתור, אולם הוא בהחלט צריך להיות חלק ממערכת השיקולים.

לפעמים דווקא הרצון "לנצח" מוביל להפסד

אחד הדברים שמפתיעים אנשים הוא שהליך משפטי הוא אינו תחרות שבה יש מנצח אחד ומפסיד אחד.

כך – בפועל, גם כאשר אחד הצדדים מקבל את מרבית טענותיו, לא תמיד ניתן לומר שהוא "ניצח". אם ההליך נמשך שנים, עלה מאות אלפי שקלים, פגע בתקשורת בין ההורים והקשה על הילדים, ייתכן שהתוצאה מורכבת הרבה יותר.

ומנגד – גם פשרה היא איננה בהכרח הפסד. לעיתים היא מאפשרת לסיים את ההליך מוקדם יותר, לשמור על מערכת יחסים הורית תקינה ולהתחיל לבנות מחדש את החיים לאחר הגירושין.

לכן, הדבר החשוב ביותר לעיתים איננו התשובה לשאלה האם "ניצחתי" אלא התשובה לשאלה האם ההחלטות שקיבלתי במהלך ההליך שירתו את המטרות שהיו חשובות לי באמת.

אז איך יודעים אם כדאי להמשיך להיאבק?

אין נוסחה אחת שמתאימה לכל מקרה. עם זאת, יש כמה שאלות שכדאי לעצור ולשאול לאורך הדרך, כמו למשל:

• האם המחלוקת נוגעת לזכות מהותית שתשפיע על חיי או על חיי ילדיי במשך שנים?
• האם התועלת האפשרית מצדיקה את המחיר הכלכלי והרגשי של המשך ההליך?
• האם אני ממשיך להיאבק משום שזה נכון מבחינה משפטית, או משום שאני מתקשה להשלים עם מה שקרה?
• והשאלה החשובה ביותר:

אם הייתי מקבל את אותה החלטה גם בעוד חמש שנים, כשהסערה הרגשית כבר תהיה מאחוריי – האם הייתי בוחר לפעול באותו אופן?

לעיתים עצם הניסיון לענות על השאלות הללו משנה את נקודת המבט.

מתי דווקא חשוב שלא לוותר?

בהקשר הדברים שנכתבו לעיל חשוב להדגיש – ישנם מקרים שבהם דווקא פשרה עלולה להיות הטעות הגדולה ביותר.

כאשר מדובר בזכויות כלכליות משמעותיות, בחשש להברחת נכסים, בהסתרת מידע, בפגיעה בטובת הילדים או במחלוקות שישפיעו על החיים לשנים רבות, ייתכן שניהול הליך משפטי נחוש הוא הדרך הנכונה והאחראית ביותר.

ההחלטה האם להיאבק אינה צריכה לנבוע בהכרח מאופי לוחמני, בדיוק כפי שההחלטה להתפשר אינה צריכה לנבוע מעייפות או מייאוש.

בשני המקרים, ההחלטה צריכה להתקבל לאחר בחינה עניינית של העובדות, של הדין ושל המשמעות ארוכת הטווח של כל אחת מהאפשרויות.

המטרה לא צריכה להיות "סיום ההליך" אלא סיום נכון שלו

אנשים רבים רוצים שההליך פשוט ייגמר. הרצון הזה מובן לחלוטין, הליך משפטי לגירושין הוא חוויה מטלטלת.

אלא שסיום מהיר של ההליך הוא איננו תמיד הסיום הנכון, בדיוק כפי שמאבק ממושך אינו תמיד הדרך הנכונה להגן על זכויות.

המטרה מחד היא לא להתפשר בכל מחיר, ומאידך גם לא להילחם בכל מחיר.

המטרה היא לקבל החלטות שיאפשרו לכם להגן על מה שבאמת חשוב, תוך הסתכלות גם על החיים שאחרי פסק הדין או הסכם הגירושין.

בסופו של דבר, הליך הגירושין הוא פרק אחד בחיים. ההחלטות שיתקבלו במהלכו ילוו אתכם ואת ילדיכם שנים רבות לאחר שהוא יסתיים.

לסיכום

מאבק משפטי הוא דבר חיובי או שלילי כשלעצמו.

לעיתים הוא הכרחי כדי להגן על זכויות מהותיות ועל עתידם של בני המשפחה.

במקרים אחרים, דווקא היכולת לעצור, לבחון מחדש את המטרות ולבחור בדרך אחרת היא שמשרתת טוב יותר את האינטרסים של כל המעורבים.

מהניסיון שלי, ההחלטות הטובות ביותר אינן מתקבלות מתוך רצון לנצח את הצד השני, אלא מתוך הבנה ברורה ומודעת של הדברים שבאמת חשוב לי לשמור עליהם.