נאמנות בצוואה היא כלי משפטי המאפשר להוריש נכסים או כספים תוך קביעת אופן הניהול והשימוש בהם לאורך זמן, בהתאם לצרכים של היורשים.
הנאמנות מיועדת בין היתר למצבים שבהם יש צורך בהגנה על הכספים, בניהול אחראי שלהם או בהתאמת השימוש בהם לנסיבות מיוחדות — למשל כאשר מדובר ביורשים צעירים, ביורשים עם צרכים מיוחדים, או במצבים משפחתיים מורכבים.

באמצעות נאמנות ניתן לקבוע מי ינהל את הנכסים, כיצד ובאילו תנאים יועברו הכספים והנכסים, ובכך לצמצם מחלוקות ולוודא שהרצון של המצווה ימומש בצורה מדויקת ומתמשכת.

צוואות הדדיות הן צוואות הנערכות על ידי בני זוג נשואים או ידועים בציבור, מתוך הסתמכות הדדית על הסכמות משותפות לגבי אופן חלוקת הרכוש לאחר פטירת אחד מהם ולאחר פטירת שניהם.

צוואות אלו מתאימות בעיקר לבני זוג המעוניינים להבטיח כי בשלב הראשון הרכוש יועבר לבן או לבת הזוג, ללא מעורבות הילדים, ורק לאחר פטירת בן הזוג – יעבור הרכוש לילדים, בהתאם להסכמות שנקבעו מראש.
כמו כן, צוואות הדדיות מתאימות גם לבני זוג שאין להם ילדים, המבקשים להסתמך זה על זה ולקבוע הסדר ברור של הורשה הדדית, המבוסס על הסכמה מוקדמת והתחייבות הדדית.

מאחר שצוואות הדדיות מבוססות על הסתמכות הדדית בין בני הזוג, הן אינן מתאימות בכל מקרה. כך למשל, בנישואים שניים שבהם כל אחד מבני הזוג מבקש להוריש את רכושו ישירות לילדיו ואינו מבקש להוריש לבן הזוג, לרוב אין מקום לעריכת צוואות הדדיות, ועדיפה היערכות משפטית אחרת באמצעות צוואות אישיות.

הייחוד בצוואות הדדיות הוא בקשר שבין הצוואות ובהגבלות האפשריות על שינוי עתידי שלהן, ולכן חשוב לערוך אותן לאחר חשיבה מעמיקה ובהתאמה מדויקת לנסיבות האישיות והמשפחתיות.

הליך גישור מתאים כאשר שני בני הזוג מעוניינים לסיים את הקשר באופן מכבד, לנהל שיח ישיר וענייני, ולשמור ככל האפשר על יחסים תקינים – במיוחד כאשר יש ילדים משותפים.

הגישור מאפשר לבני הזוג להיות שותפים בקבלת ההחלטות, להגיע להסכמות מותאמות אישית, לשמור את השליטה בידיהם מבלי להעביר את סמכות ההכרעה בעניינם לגורם זר, ולהימנע מהסלמה רגשית ומשפטית הכרוכה בניהול הליכים בבית המשפט.

עם זאת, גישור אינו מתאים לכל מקרה, ובמצבים של חוסר איזון קיצוני, אלימות או היעדר שיתוף פעולה מוחלט – ייתכן שיש צורך בהליך משפטי אחר.

התנגדות לצוואה היא הליך משפטי שבמסגרתו נטען כי הצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של המצווה או שנפלו פגמים בעריכתה, ושלפיכך, היא אינה תקפה.
עילות נפוצות להתנגדות כוללות, בין היתר, חוסר כשירות של המצווה בעת שערך את הצוואה, השפעה בלתי הוגנת, פגמים צורניים מהותיים או מעורבות פסולה בעריכת הצוואה.

מדובר בהליך מורכב ורגיש, בעל השלכות משפטיות ומשפחתיות משמעותיות, ולכן חשוב לבחון כל מקרה לגופו, תוך שקילת הראיות, הסיכויים, הסיכונים וההשפעה על היחסים בתוך המשפחה.

ככלל, חישוב מזונות ילדים מבוסס על שילוב של מספר גורמים, ובהם גיל הילדים, צרכיהם, זמני השהות אצל כל אחד מההורים, והיכולת הכלכלית של כל הורה.

חשוב לדעת שגישת בית המשפט הרווחת היא כזו שלפיה מזונות לעולם לא יחושבו לפי נוסחה אחת נוקשה כי אם לפי נסיבותיו הפרטניות של כל תא משפחתי, כאשר טובת הילד היא זו שעומדת לנגד עיניו.

בשנים האחרונות חלה התפתחות בפסיקה, במיוחד לגבי ילדים מעל גיל 6, כך שהדגש הוא על חלוקת האחריות הכלכלית בין ההורים בהתאם להכנסותיהם ולחלוקת זמני השהות.

בסופו של דבר, כל מקרה נבחן בהתאם לנסיבותיו הייחודיות, ולכן חשוב לבחון את הנתונים באופן פרטני ולבחור בהסדר המתאים ביותר לילדים ולמשפחה כולה.