חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב–1962 הוא אחד מעמודי התווך של דיני המשפחה בישראל, והוא מגדיר את המסגרת המשפטית לכשירותו של אדם לבצע פעולות משפטיות ואת האופן שבו מתמנים אפוטרופסים כאשר נדרשת הגנה על זכויותיו או ענייניו של אדם אחר. החוק מסדיר את עקרונות הכשירות, את ההבחנה בין קטינים לבגירים, את סוגי האפוטרופסות ואת סמכויותיהם וחובותיהם של אפוטרופסים.

תכליתו המרכזית של החוק היא להבטיח שמירה על טובת האדם—בין אם מדובר בקטין, בבגיר עם מוגבלות, או באדם שאיבד את יכולתו לקבל החלטות—תוך מתן מסגרת מאוזנת המשלבת כבוד, הגנה ואוטונומיה מירבית ככל האפשר.