מערכות יחסים זוגיות מחוץ למסגרת נישואין רשמית, המכונות "ידועים בציבור", מעלות שאלות משפטיות מורכבות בנוגע לזכויות ולחובות במצבי פרידה או מוות. במרכז הדיון עומדות סוגיות כמו הגדרת המונח ידועים בציבור, כוונת הצדדים, זכויות ירושה, שיתוף כלכלי ו־חלוקת רכוש. בעוד שחוקי מדינת ישראל מכירים בחלק מהזכויות של בני זוג ידועים בציבור, אין בכך להשוות בדרך-כלל את מעמדם המשפטי לזה של זוג נשוי – אלא אם מתקיימות ראיות מספקות לכוונה שכזו. במאמר זה נבחן את ההיבטים העיקריים הקשורים לידועים בציבור, תוך התייחסות לפסיקה, חקיקה והשוואה למעמד הנישואין.

הגדרת ידועים בציבור והוכחת המעמד

זוג שאינו נחשב נשוי במדינת ישראל, יתכן – שייחשב כזוג שחי יחד בקשר של "ידועים בציבור". הגם שהמונח "ידועים בציבור" מוכר מאוד בציבור הישראלי, רבים אינם מודעים לכך שהחוק הישראלי אינו קובע הגדרה ברורה למונח "ידועים בציבור", ולכך שאין במדינת ישראל דרך לרכוש "מעמד" של ידועים בציבור כמו טקס, ברית מסוימת או סעיף בהסכם, גם אם הוא תקף מהבחינה המשפטית.

"ידועים בציבור" הוא למעשה מצב עובדתי שייבחן בידי בית המשפט.

בעיקרון, בני זוג נחשבים לידועים בציבור אם הם מקיימים מערכת יחסים זוגית, המבוססת על ניהול אורח חיים משותף ותקין, מאמץ כלכלי משותף, והם בעלי כוונה הדדית להקנות זה לזה זכויות וחובות הדומות לאלו של בני זוג נשואים.
כדי להוכיח מעמד זה יש להציג כוונת שיתוף ממשית – לא רק מבחינה רגשית אלא גם מבחינה כלכלית ומשפחתית.

בתי המשפט דורשים ראיות כגון:

• חיים יחד – לא ברור כמה זמן, האם ישנו זמן מינימום של מספר חודשים או מספר שנים? האם זוג שנפגש פעמיים בשבוע לתקופת זמן ממושכת ייחשב כזוג ידוע בציבור?
• היבט כלכלי – ניהול חשבון בנק משותף? האם בן הזוג רשום כמוטב בקרנות הפנסיה? האם די בכך שאחד מבני הזוג שילם על המצרכים בסופר והשני את חשבונות הארנונה והחשמל?
• היבט אינטימי – האם זוג שחי בחדרים נפרדים לא ייחשב ידוע בציבור?
• עדויות מהסביבה הקרובה – כיצד ראתה אותם הסביבה ואילו זכויות התכוונו בני הזוג להקנות זה לזה.

ברור כי על-מנת שבני זוג ייחשבו כמי שחיו יחדיו כ"ידועים בציבור", צריך יהיה להראות כי הקשר הזוגי לא היה מזדמן או ארעי, אלא יציב ומגובש – אולם יחד עם זאת, אין כללי אצבע חד משמעיים שמאפשרים לקבוע מראש בוודאות איזה זוג ייחשב "ידוע בציבור" ואיזה לא. בשנים האחרונות, בתי המשפט הרחיבו את הגדרת הזוגות שנחשבים "ידועים בציבור" אולם גם נטו לצמצם במידה מסוימת את זכויותיהם.

חלוקת רכוש וזכויות כלכליות בעת פרידה

חלוקת הרכוש בין בני זוג ידועים בציבור בעת פרידה תיעשה לפי חזקת השיתוף / הלכת השיתוף ולא לפי הסדר איזון המשאבים הקבוע ב"חוק יחסי ממון" שחל לגבי זוגות נשואים.

הזכויות הכלכליות ייקבעו לפי:

• חזקת שיתוף – תחול רק אם בן הזוג שמבקש להוכיח שיש להחיל אותה, מצליח להוכיח שהייתה כוונה מפורשת או משתמעת לשתף נכסים.
• ראיות בנוגע לכוונת שיתוף בנכסים – יש להוכיח שהיתה כוונת שיתוף ביחס לכל נכס ונכס בנפרד. כך למשל, בהחלט ייתכן שיתוף בדירת מגורים אבל לא בחברה.
• אם לא מתקיימת חזקת שיתוף, כל אחד מבני הזוג שומר על רכושו, ויורשיו יורשים אותו במותו.
• חשוב לדעת, שבפסיקה מהעת האחרונה, קבע בית המשפט העליון כי שיתוף בין בני זוג ידועים בציבור שחלה עליהם חזקת השיתוף ייעשה תמיד מחצה על מחצה, כלומר, כל צד יהא זכאי למחצית מהזכויות בנכס שהוכחה לגביו כוונה לשתף ולא תהיה חלוקה ביחס שונה כמו 30% לצד אחד ו-70% לצד האחר וכיו"ב.

זכויות פנסיה וקצבאות

ידועים בציבור עשויים להיות זכאים:

• לפנסיית שאירים מקרנות פנסיה, אם יוכח קשר זוגי ושותפות כלכלית.
• לקצבאות שארים מביטוח לאומי – במידה ועמדו בקריטריונים ברורים ופורמאליים שקובע הביטוח הלאומי להיותו של זוג "ידוע בציבור". חשוב לדעת שבמצבים מסוימים יתכן שבית המשפט יקבע שזוג מסוים ניהל חיים זוגיים של "ידועים בציבור" בעוד שהביטוח הלאומי יקבע לגבי אותו הזוג בדיוק – שהוא לא חי כ"ידועים בציבור", ולהפך.

גם במוסדות האמורים – אין זכות אוטומטית להיות מוגדרים כ"ידועים בציבור" ויש להוכיח את המעמד בצורה מדויקת לפי הדרישות הרגולטוריות של כל מוסד.

זכויות ירושה של ידועים בציבור

סעיף 55 לחוק הירושה מקנה לבן זוג ידוע בציבור זכות לרשת את בן הזוג המנוח, גם אם לא היו נשואים, וזאת בתנאי שהם ניהלו קשר בעל מאפיינים של זוגיות ושיתוף שעודנו התקיים סמוך לפטירה, וכל עוד אף אחד מהם לא היה נשוי לאחר.

לפי סעיף 55, בן זוג אשר קיים את התנאים האמורים, יהיה זכאי לרשת את בו זוגו על פי דין כאילו היה נשואים.

מדובר בזכות שנובעת מהוראת ירושה "מעין צוואה" שקובע החוק, ובהחלט ניתן להתנות עליה או לשלול אותה באמצעות צוואה מפורשת.

נקודות חשובות:

• אם קיימת צוואה תקפה הסותרת את הזכות הקבועה בחוק, בן הזוג לא יוכל לרשת את בן הזוג שנפטר.
• החוק אינו חל כאשר למנוח הייתה בת זוג נשואה במקביל – במקרה זה, הידועה בציבור לא תוכל לרשת את בן הזוג הנשוי מכוח סעיף 55.
• גם אם ישנה צוואה אשר קובעת שבן הזוג הידוע בציבור לא זכאי לרשת, ללא הסכם חיים משותפים שיקבע הפרדה רכושית בין בני הזוג, יכול יהיה בן הזוג הנותר בחיים להיות זכאי לחלק מרכוש הידוע בציבור שנפטר – מכוח החיים המשותפים איתו.

השוואה בין ידועים בציבור לבין נישואין

חשיבות ההסכמים הממוניים בין ידועים בציבור

בני זוג ידועים בציבור המעוניינים להסדיר את יחסיהם המשפטיים באופן ברור ומפורש, מומלץ שיערכו:

• הסכם חיים משותפים – המסדיר בעלות בזכויות רכושיות, זכויות פנסיוניות, אופן הניהול הכלכלי של החיים המשותפים, זכות מגורים בנכסי בן הזוג, והתחייבויות.
• צוואה הדדית או צוואה "רגילה"  – המבהירה את רצונו של כל אחד מהצדדים לגבי הוראות הירושה שיחולו על עיזבונו ואשר מונעת מחלוקות.

הסכמים כאלה מונעים אי ודאות משפטית, במיוחד כאשר קיימים ילדים מנישואין קודמים או רכוש ניכר שנצבר לפני הקשר הזוגי.

גישות פסיקתיות נבחרות

בתי המשפט אימצו בפסיקותיהם גישה מהותית, המתמקדת במאפייני הקשר ובעובדות אשר היו רלוונטיות לכל מקרה ומקרה, ולא בהכרח בהצהרות הצדדים לפיהן הם "ידועים בציבור" או ש"אינם ידועים בציבור":

• כך  למשל, בפסקי דין שונים הוכרו בני זוג כידועים בציבור אף שבני הזוג לא חיו יחד במשך פרק זמן ממושך, אך התקיים קשר רגשי וכלכלי מובהק.
• לעומת זאת, נדחו תביעות במקרים שבהם הקשר היה מזדמן, או כשלא התקיימה כוונה לשיתוף.

סיכום

ההכרה בזוג כ"ידועים בציבור" היא הכרה מהותית המבוססת על ראיות והתנהלות בפועל – ולא על אקט פורמלי או על הצהרת הצדדים. כך למשל, אם יירשם בהסכם חיים משותפים (תקף משפטית) של בני הזוג כי הם חיים יחדיו כ"ידועים בציבור" או להפך – כי הם אינם חיים יחדיו כ"ידועים בציבור" – לא יהיה בכך כדי לקבוע את מעמדם באמת.

במקרים של פרידה או מוות, בן הזוג המבקש שיחול שיתוף בנכסים נדרש להוכיח שיתוף כלכלי, שותפות חיים וכוונה לשתף כדי לזכות בזכויות משפטיות.

לכן, בני זוג החיים כידועים בציבור, או שאינם בטוחים אם הם חיים יחדיו כידועים בציבור או לא, צריכים לשקול בכובד ראש עריכת מסמכים משפטיים ברורים – הסכם חיים משותפים, צוואה כמו גם לשקול הסדרים רכושיים רלוונטיים אחרים –  וזאת, כדי להבטיח את מימוש זכויותיהם, לצמצם מחלוקות עתידיות ולוודא שגורלו של רכושם לא יהיה אחר מכפי שרצו והתכוונו שיהיה.