לא כל פער בין בני זוג בהליך גירושין נובע ממחלוקת. לעיתים, הפער נובע פשוט מכך שאחד הצדדים מחזיק במידע והשני לא.
זה יכול להיות מצב שבו אחד מבני הזוג ניהל את העניינים הכלכליים לאורך השנים, בעוד השני היה פחות מעורב. במקרים אחרים, מדובר במידע שקיים, אך אינו נגיש בפועל או שאינו מובן עד הסוף (פעמים רבות פער מסוג כזה בא לידי ביטוי בנתונים ביחס לזכויות הסוציאליות, שווי חברות ועסקים או בנכסי הקריירה שצברו הצדדים).
כך או כך, כאשר הצדדים נדרשים לקבל החלטות על בסיס מידע שאינו שוויוני, נוצרת בעיה מהותית.
כיצד נראה פער מידע בין הצדדים בפועל?
פערי מידע אינם תמיד ברורים או גלויים.
כך למשל, ניתן לראות מצב שבו אחד הצדדים יודע בדיוק מה היקף הזכויות הפנסיוניות שנצברו, בעוד הצד השני אינו יודע אפילו באילו גופים מנוהלות הזכויות ואפילו לא מודע לכך שהצד האחר מודע היטב לנתונים בעוד שהוא הרבה פחות.
במקרה אחר, אחד הצדדים מכיר את מבנה ההכנסות – שכר, בונוסים, רכיבים משתנים, בעוד הצד השני רואה רק את ההפקדות החודשיות לחשבון הבנק ואיננו מצליח לקבל על פיהן את המידע הדרוש והמתאים.
דוגמה נוספת היא נכסים הרשומים על שם אחד הצדדים בלבד. לעיתים מדובר בדירה, ולעיתים בהשקעות או חשבונות, כאשר לצד השני אין תמונה ברורה לגבי היקפם או טיבם.
כיצד הפער הזה משפיע על קבלת ההחלטות?
כאשר צד אחד פועל מתוך ידע, והצד השני מתוך הערכה, נקודת המוצא אינה שווה.
במצבים כאלה, גם הסכמות שנראות מאוזנות על פניו אינן בהכרח משקפות איזון אמיתי. הצד שאינו מחזיק במידע נדרש “לסמוך” או להניח הנחות, לעיתים בלי להבין עד הסוף על מה הוא מסכים.
כך למשל, ניתן לראות מצבים שבהם צד מסכים לחלוקה רכושית מבלי להבין את מלוא ההיקף של הזכויות שנצברו לאורך השנים, או מוותר על רכיב מסוים מתוך תפיסה שהוא זניח, כאשר בפועל מדובר ברכיב מהותי.
כפי שניתן לראות, לא תמיד מדובר בהסתרת מידע אקטיבית של הצד שמחזיק בנתונים.
במקרים רבים, הפער נוצר לאורך השנים ואינו תוצאה של פעולה מכוונת. כאשר אחד הצדדים ניהל את החשבונות, ההשקעות או הקשר עם גורמים פיננסיים, נוצר באופן טבעי פער בידע.
עם זאת, מרגע שמתחיל ההליך, הפער הזה מקבל משמעות אחרת. כבר לא מדובר בעניין של חלוקת תפקידים משפחתית אלא בפער מהותי שמשפיע ישירות על היכולת לקבל החלטות.
אילו סימנים צריכים להדליק נורה אדומה?
כאשר תשובות לשאלות בסיסיות אינן ניתנות או אינן עקביות, או כאשר מידע מתקבל באופן חלקי בלבד. כאשר יש קושי לקבל מסמכים, או כאשר הנתונים משתנים לאורך הזמן.
בנוסף, תחושה של חוסר בהירות מתמשך, גם לאחר קבלת הסברים, עשויה גם היא להעיד על כך שהתמונה אינה מלאה.
כיצד נכון לפעול כאשר קיימים פערי מידע בין הצדדים בהליך גירושין?
כאשר מתברר שקיימים פערים במידע בין הצדדים, יש לפעול לצמצומם באופן יזום.
בראש ובראשונה, יש לדרוש קבלת מסמכים שיכולים לשקף את היקף הזכויות, הנכסים והכספים, לרבות פנייה למסלקה הפנסיונית, קבלת נתונים ממקומות עבודה ובחינה של רכיבים שאינם גלויים באופן מיידי. במידת הצורך, יש להיעזר גם בגורמים מקצועיים, כגון אקטואר או שמאי, לצורך קבלת תמונה מלאה של היקף ושווי הזכויות והנכסים.
עם זאת, במקרים שבהם הצדדים מבקשים להתקדם גם כאשר הבירור טרם הושלם, אין מקום להתעלם מהפער. במצבים כאלה, ניתן ואף רצוי לקבוע בהסכם מנגנונים ברורים שמתייחסים באופן מפורש לכל הנושאים הללו, למשל, הסכמה לפנות לגורם מקצועי מוסכם (שמאי/אקטואר וכיו"ב) שיבצע את החישוב או ההערכה, וקביעה מראש כי החלוקה תתבצע בהתאם לממצאיו. במקביל, יש מקום לבחון אילו החלטות נכון לדחות עד להשלמת הבירור, ואילו מחייבות הכרעה כבר בשלב הנוכחי.
מה הסיכון בהתעלמות מפערי המידע שקיימים בין הצדדים?
כאשר מתקבלות החלטות מבלי להביא בחשבון את הפער במידע, הן נשענות על הנחות.
במקרים כאלה, הפער מתגלה לעיתים רק לאחר החתימה, כאשר כבר אין אפשרות אמיתית לשנות את ההסכמות. המשמעות הדבר הינה שההסכם לא שקף למעשה את התמונה כפי שהיא בפועל, אלא רק את מה שהיה ידוע בזמן קבלת ההחלטה.
סיכום
פערי מידע בהליכי גירושין אינם חריגים, אך הם דורשים התייחסות מדויקת.
כאשר צד אחד מחזיק במידע והצד השני לא, לא מדובר רק במצב שגורם לחוסר נוחות שניתן להתגבר עליו, אלא בפער שמשפיע על עצם היכולת לקבל החלטות מושכלות ונכונות.
בשלבים שבהם מתגבשות הסכמות, חשוב לבחון לא רק מה ידוע, אלא גם מה חסר, וכיצד החוסר הזה משפיע על ההחלטות.
במצבים כאלה, לליווי המשפטי יש תפקיד משמעותי. לא רק באיסוף הנתונים, אלא גם בזיהוי הפערים, בהבנת המשמעות שלהם, ובבניית הסכמות שמתמודדות עם חוסר השוויון במידע, ולא מתעלמות ממנו.
