כאשר אדם נפטר ומותיר אחריו דירת מגורים, מתעוררת בדרך כלל אחת השאלות הנפוצות ביותר בהליכי ירושה – מה עושים איתה בפועל, וכיצד היא מתחלקת בין היורשים? דירת המגורים היא בדרך כלל הנכס המשמעותי ביותר בעיזבון, ולעיתים גם הנכס הרגיש ביותר מבחינת היורשים. היא מגלמת לא רק ערך כספי גבוה, אלא גם זיכרונות, תחושת שייכות משפחתית ומטען רגשי משמעותי.
השילוב בין שווי כלכלי גבוה לבין ערך סנטימנטלי משמעותי עבור היורשים, גורם לכך שחלוקת דירת מגורים היא נושא שבו נוטים להתעורר מרבית סכסוכי היורשים, אשר מגיעים לעיתים אף לערכאות משפטיות.
מהי מעמדה של דירת המגורים בעיזבון?
דירת המגורים שהייתה רשומה על שם המוריש ערב פטירתו, הופכת עם מותו לחלק בלתי נפרד מן העיזבון. צו הירושה (כאשר אין צוואה) או צו קיום הצוואה (כאשר קיימת צוואה) קובעים מה חלקו של כל יורש בדירה. בשלב הבא לאחר קבלתו של הצו – עולה בדרך-כלל השאלה כיצד לחלק את הדירה בפועל בין היורשים.
חשוב להבין כי מעמד דירת המגורים אינו שונה ככלל מנכסים אחרים בעיזבון – אך בשל היותה נכס שניתן לחלוקה במספר אופנים שונים, ההתמודדות איתה בדרך-כלל מורכבת יותר.
דרכי חלוקתה של דירה בין יורשים
בפועל קיימות מספר אפשרויות מקובלות להתמודדות עם חלוקת דירה בין יורשים:
שימוש משותף בנכס
לעיתים בוחרים היורשים להמשיך להחזיק בנכס במשותף. הם יכולים להשתמש בו יחד, להשכיר אותו ולחלק את דמי השכירות ביניהם, ולנהל אותו כ"נכס משותף". פתרון זה דורש שיתוף פעולה, אמון הדדי והסכמה מתמשכת ומתחדשת בין היורשים – תנאים שאינם מתקיימים תמיד לאורך זמן.
כך למשל, גם כאשר היורשים מסכימים להחזיק במשותף את הנכס ואף להשכיר אותו, מתעוררים לעיתים חילוקי דעות ביניהם באשר לסכום דמי השכירות, לשוכר הפוטנציאלי ואפילו לתנאים אחרים המצויים בהסכם השכירות. כמו-כן פעמים רבות, עלול לחוש מי מהיורשים כי הוא נדרש להשקעה רבה יותר ולביצוע משימות רבות על מנת להשכיר את הדירה, וזאת ביחס ליורשים האחרים "שרק נהנים מכספי השכירות שמתקבלים עבורה" ללא מאמץ מיוחד.
מכירת הנכס וחלוקת התמורה
הפתרון הנפוץ ביותר הוא מכירת הדירה לצד ג’ שאינו חלק מהמשפחה, ולאחר מכן חלוקת התמורה בין היורשים בהתאם לחלקם שלפי צו הירושה או צו קיום הצוואה. מדובר בפתרון ישים כאשר היורשים אינם מעוניינים להמשיך ולהחזיק יחד בנכס וכאשר הם מעוניינים ב"הפרדה נקיה" ביניהם.
רכישת חלקם של יתר היורשים
במצבים שבהם יורש אחד מבקש להחזיק בדירה, והוא מסוגל כלכלית לעשות זאת, עומדת בפניו האפשרות לרכוש את חלקם של שאר היורשים. במקרים כאלה יש צורך בהערכת שווי הנכס ובהסכמה על מחירה. אם היורשים לא מסכימים בנוגע לשווי הדירה המוערך, הם נעזרים בדרך כלל בחוות דעת שמאית של שמאי חיצוני שזהותו מקובלת על כולם. לא פעם, הדרך הזו מאפשרת מצד אחד לשמר את הדירה "במשפחה" ומצד שני לספק פיצוי הוגן לכל היורשים האחרים.
כאשר אחד היורשים רוכש את חלקם של היורשים האחרים בדירה, וכאשר מקורם של כספי התמורה עבור חלקם של היורשים האחרים הוא מתוך העיזבון, לא תחול חבות מס על אותה רכישה (ובלבד שמדובר ב"חלוקה ראשונה"). אם ייעשה שימוש בכסף חיצוני לעיזבון שהגיע "מכיסו" של מי מהיורשים, הרי שהסכום כאמור כן יחויב במס.
מה קורה כאשר היורשים לא מצליחים להגיע להסכמה?
החוק מעניק לכל אחד מהיורשים זכות לדרוש פירוק שיתוף. אם אין הסכמה בין היורשים בנוגע למה שייעשה בדירה, כל אחד מהיורשים רשאי יהיה להגיש לבית המשפט בקשה לפירוק שיתוף במקרקעין. ברוב המקרים בית המשפט יורה על מכירת הדירה (לעיתים באמצעות כונס נכסים), וחלוקת התמורה בין היורשים.
פירוק שיתוף באמצעות בית המשפט הוא מהלך דרסטי שעלול להימשך זמן, לעלות כסף רב ולגרור מתחים משפחתיים. לכן, למרות שמדובר בזכות בסיסית של כל יורש, מומלץ להפעיל אותה בזהירות ורק כאשר מוצו הניסיונות להגיע להסכמות עד תום.
היבטי מס והיבטים פרקטיים
היבטי מס במכירת דירת ירושה
כאשר יורשים מוכרים דירת מגורים שהתקבלה בעיזבון, ניתן במקרים מסוימים להשתמש בפטור ממס שבח שהיה נתון למוריש. לפי החוק, רק יורש שהוא בן זוגו של המוריש, צאצאו או בן זוג של צאצא רשאי ליהנות מהפטור, ורק אם ביום פטירתו המוריש עצמו היה זכאי לפטור זה (כלומר – הדירה הייתה "דירת מגורים מזכה" עבורו).
אם המוריש לא היה זכאי לפטור, כמובן שלא ניתן יהיה לעשות בו שימוש ואולם למרות זאת, אם ליורש עצמו ישנה זכות למכור את דירת הירושה בפטור ממס שבח כיוון שזו "דירת מגורים מזכה" עבורו, למשל, אם זו דירתו היחידה – יתכן כי יוכל לבחור במסלול כאמור ולזכות בכל זאת בפטור ממס במכירתה. בנוסף, כאשר חלוקת הדירה כוללת תשלומי איזון מחוץ לעיזבון, הם עלולים, כפי שכבר צוין טרם לכן, להיחשב כעסקה חייבת במס שבח ומס רכישה.
לסיכום
חלוקת דירת מגורים המצויה בעיזבון היא אחת הסוגיות המורכבות והנפוצות ביותר בתחום דיני המשפחה והירושה. הדירה מבטאת בדרך כלל ערך כלכלי גבוה יחד עם ערך רגשי משמעותי, ועל-פי רוב היא מועברת למספר יורשים ולא ליורש אחד בלבד, ולכן היא מהווה פעמים רבות מוקד למחלוקות.
האפשרויות העומדות בפני יורשים כוללות שימוש משותף, מכירה וחלוקת התמורה, או רכישת חלקיהם של יתר היורשים. כאשר לא מושגת הסכמה בין היורשים – פירוק שיתוף הוא הכלי המשפטי שמאפשר פתרון לחלוקה, אך הוא כרוך בעלויות ובהליכים ממושכים ולעיתים אף בהחרפת המחלוקת והעמקת הקרע בין היורשים.
בשל ריבוי השיקולים – המשפטיים, הכלכליים והרגשיים – מומלץ להימנע מצעדים פזיזים, ולהיעזר בייעוץ משפטי מקצועי שיבטיח הליך מסודר, הוגן וחוקי. משרדנו מלווה יורשים ומשפחות בתהליכים אלה, במטרה למצוא את הדרך הנכונה ביותר להתמודדות עם חלוקת דירת המגורים בעיזבון, תוך שמירה על זכויותיהם של כל הצדדים ותוך שהוא שם לו למטרה הבאה לצמצום המתחים המשפחתיים.
