אני לא מבין את עצמי. בעבודה אני מקבל החלטות של מיליוני שקלים, אבל עכשיו אני מרגיש שאני לא מצליח לחשוב בהיגיון."
את המשפט הזה, בניסוחים שונים, אני שומעת לא מעט מלקוחות שנמצאים בעיצומו של הליך גירושין.
רבים מהם מנהלים עסקים, ממלאים תפקידים בכירים, מקבלים החלטות מורכבות מדי יום ונחשבים בעיני סביבתם לאנשים שקולים ורציונליים. דווקא בתקופה הזו הם מופתעים לגלות שהם מתקשים לקבל החלטות, משנים את דעתם לעיתים קרובות ולעיתים אף פועלים בניגוד לאינטרסים שלהם.
במבט לאחור, רבים מהם אומרים שלו היו מקבלים את אותן החלטות בתקופה רגועה יותר, הן היו נראות אחרת לחלוטין.
האם גירושין גורמים לאנשים "לאבד את ההיגיון"? כמובן שלא. אולם הם בהחלט עלולים להשפיע על האופן שבו כולנו, גם האנשים השקולים והמנוסים ביותר, מקבלים החלטות.
גירושין אינם רק הליך משפטי. הם גם משבר אישי, רגשי ומשפחתי. כאשר אדם נדרש להתמודד במקביל עם פרידה, חוסר ודאות כלכלית, שינויים בחיי הילדים ולעיתים גם תחושת אובדן או פגיעה, אין זה מפתיע שגם שיקול הדעת מושפע מהמצב.
כמי שעוסקת שנים רבות בדיני משפחה ובעלת רקע גם בתחום הפסיכולוגיה, אני פוגשת שוב ושוב את אותם דפוסים. לא משום שאנשים אינם אינטליגנטיים, אלא משום שהם בני אדם.
גירושין הם אחד המשברים המשמעותיים ביותר שאדם חווה
רבים מתייחסים להליך הגירושין בעיקר במונחים משפטיים: חלוקת רכוש, אחריות הורית, מזונות או הסכם גירושין.
בפועל, מאחורי כל אחד מהנושאים הללו עומדים בני אדם שנמצאים בתקופה של טלטלה עמוקה. עבור רבים, הגירושין מלווים גם בתחושת אובדן – של מערכת היחסים, של הבית המשותף, של התוכניות לעתיד ולעיתים גם של הזהות המשפחתית כפי שהכירו אותה.
מחקרים בפסיכולוגיה מתייחסים לפרידה משמעותית כאחד מאירועי החיים המלחיצים ביותר. לא משום שכל גירושין הם טראומטיים, אלא משום שהם מחייבים הסתגלות כמעט בכל תחום בחיים, ובפרק זמן קצר יחסית.
כאשר אדם מתמודד במקביל עם לחץ רגשי, אי – ודאות כלכלית וקבלת החלטות מורכבות, היכולת לשקול כל אפשרות באופן רגוע ומאוזן עלולה להיפגע.
כיצד משבר רגשי משנה את הדרך שבה אנחנו מקבלים החלטות?
רבים מאיתנו נוטים לחשוב שהרגש משפיע בעיקר על התחושות שלנו – האם אנחנו עצובים, כועסים או חוששים מהעתיד. בפועל, השפעתו רחבה הרבה יותר. בתקופות של משבר אישי, הרגש משנה גם את האופן שבו אנחנו מעבדים מידע, מעריכים סיכונים ומקבלים החלטות.
מחקרים בפסיכולוגיה מראים כי בתקופות של לחץ וחוסר ודאות אנשים אינם מפסיקים לחשוב בהיגיון, אך שיקול הדעת שלהם מושפע יותר מתחושות, מחוויות עבר ומהצורך להפחית את המצוקה המיידית. לעיתים, מבלי לשים לב, הם מעניקים משקל רב יותר לכעס, לחשש או לתחושת הצדק, ופחות להשלכות ארוכות הטווח של ההחלטה.
בהליכי גירושין התופעה הזו יכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות. לעיתים היא מובילה למאבקים ממושכים, לעיתים לקושי להתפשר, לעיתים לעייפות שמקשה לקבל החלטות, ולעיתים לרצון לשלוט בכל פרט בהליך.
היכרות עם הדפוסים הללו אינה מיועדת להפוך אותנו לפסיכולוגים. מטרתה לעזור לנו לזהות מתי הרגש מתחיל לנהל את קבלת ההחלטות שלנו, כדי שנוכל לחזור ולבחון אותן מתוך שיקול דעת.
דווקא אנשים מצליחים עלולים שלא לזהות שהרגש משפיע עליהם
ישנה תפיסה שלפיה אנשים אינטליגנטיים או מנוסים יודעים להפריד בין רגש לבין היגיון. במציאות, אין אדם שחסין מפני השפעתם של רגשות.
יתרה מכך, דווקא אנשים שרגילים לסמוך על שיקול דעתם עלולים שלא להבחין בכך שהכעס, העלבון או החשש מהעתיד משפיעים עליהם. מבחינתם, כל החלטה נראית הגיונית לחלוטין.
המחקר בפסיכולוגיה קוגניטיבית מלמד שאנשים נוטים להסביר לעצמם את החלטותיהם כהחלטות רציונליות, גם כאשר הרגש מילא בהן תפקיד משמעותי. במילים אחרות, איננו תמיד מודעים למידת ההשפעה של המצב הרגשי על הדרך שבה אנחנו חושבים.
אין בכך כדי להעיד על חולשה או על חוסר אינטליגנציה. מדובר במנגנון אנושי שמאפיין כמעט את כולנו.
ככל שאנחנו משקיעים יותר, כך קשה לנו יותר לעצור
ככל שהליך הגירושין נמשך זמן רב יותר, וככל שכבר הושקעו בו זמן, כסף ואנרגיה רגשית, כך קשה יותר לעצור ולבחון האם המשך המאבק עדיין משרת את המטרות שלשמן הוא התחיל.
לעיתים אני פוגשת אנשים שאומרים "אחרי כל מה שכבר עברתי, אני לא יכול להסכים עכשיו", אחרים מרגישים שלאחר שנים של הליכים, ויתור כלשהו משמעותו שכל ההשקעה הייתה לשווא.
אלא שהשאלה החשובה אינה כמה השקענו עד היום, אלא מהי ההחלטה הנכונה מכאן והלאה.
בית המשפט אינו מתגמל צד על כך שהתעקש יותר זמן, הוא בוחן את העובדות, את הראיות ואת הוראות הדין. לכן, ההחלטה האם להמשיך במאבק צריכה להתקבל מתוך בחינה עניינית של התועלת הצפויה, ולא מתוך התחושה שקשה לוותר לאחר שכבר הושקעו משאבים רבים.
לעיתים דווקא היכולת לעצור, לבחון מחדש את המצב ולהיות פתוחים גם לפתרונות שלא היו נראים אפשריים בתחילת הדרך, היא שמובילה לתוצאה הטובה ביותר.
אנחנו משוכנעים שאנחנו רואים את כל התמונה
כאשר מערכת יחסים מסתיימת, כל אחד מבני הזוג נושא עמו את הסיפור שלו.
כל אחד זוכר את הרגעים שבהם נפגע, את הוויתורים שעשה ואת התחושות שליוו אותו לאורך השנים. מטבע הדברים, אותן חוויות משפיעות גם על הדרך שבה הוא מפרש את התנהלותו של הצד השני.
מחקרים בפסיכולוגיה מצאו שבני אדם נוטים להעניק משקל רב יותר למידע שמחזק את מה שהם כבר מאמינים בו. לכן, לאחר פרידה, קל מאוד לראות בכל אמירה או פעולה של הצד השני הוכחה נוספת לכך שהוא פועל בחוסר תום לב.
אלא שמבחינה משפטית המציאות מורכבת יותר. בית המשפט אינו מכריע על סמך התחושות של מי מהצדדים, אלא על בסיס הראיות, העובדות והוראות הדין. ההבחנה הזו חשובה, משום שלא כל תחושת אי – צדק היא גם עילה משפטית, ולא כל ויתור פירושו הפסד.
עייפות מקבלת החלטות
הליך גירושין אינו מורכב מהחלטה אחת גדולה, אלא מעשרות החלטות קטנות וגדולות שמתקבלות לאורך חודשים ולעיתים אף שנים.
האם למכור את הדירה או לרכוש את חלקו של בן הזוג? האם להסכים להצעת פשרה? האם להתעקש על סעיף מסוים בהסכם? כיצד יחולקו זמני השהות עם הילדים? האם להגיש תביעה או בקשה נוספת לבית המשפט או לנסות להגיע להסכמות?
כל אחת מהשאלות הללו דורשת מחשבה, איסוף מידע ושיקול דעת.
מחקרים בתחום קבלת ההחלטות מצביעים על כך שכאשר אדם נדרש לקבל החלטות רבות לאורך זמן, איכות ההחלטות עלולה להיפגע. לעיתים הוא יעדיף לבחור בפתרון המהיר ביותר רק כדי לסיים את ההתלבטות, ולעיתים דווקא יתקשה להחליט וידחה שוב ושוב הכרעות חשובות.
זו אחת הסיבות לכך שאני ממליצה ללקוחותיי שלא לקבל החלטות משמעותיות לאחר יום ארוך של דיונים, שיחות טעונות או משא ומתן מתיש. לפעמים לילה אחד של מנוחה מאפשר לראות את הדברים באופן שונה לחלוטין.
הרצון לשלוט בכל פרט עלול דווקא לפעול נגדנו
כאשר החיים משתנים בבת אחת, מתעורר אצל רבים צורך טבעי להחזיר לעצמם תחושת שליטה, אלא שבהליכי גירושין ישנם דברים שאינם בשליטתנו.
אי אפשר לשלוט בהתנהלותו של הצד השני, אי אפשר לדעת בוודאות כיצד יתפתח ההליך, גם תוצאתו של הליך משפטי אינה נתונה לשליטתו המלאה של אף אחד מהצדדים.
כאשר מנסים לשלוט גם במה שאינו ניתן לשליטה, נוצרת לא פעם תחושת תסכול שמובילה לעוד מאבקים, עוד בקשות ועוד עימותים.
לעומת זאת, כאשר ממקדים את האנרגיה בהחלטות שכן נמצאות בידינו – כיצד להתנהל, אילו מטרות להציב ואילו פשרות נכון לשקול – קל יותר לקבל החלטות מושכלות ולהפחית את תחושת חוסר האונים.
הכאב של היום עלול לתעתע בנו
במהלך גירושין קל מאוד להתמקד במה שכואב עכשיו. הרצון הנוכחי לסיים את ההליך, להוכיח צדק או למנוע תחושת הפסד עלול לגרום לכך שהעתיד נדחק הצידה, אלא שההליך המשפטי מסתיים בסופו של דבר, בעוד שתוצאותיו ממשיכות ללוות את בני המשפחה במשך שנים.
הסכם הגירושין ישפיע על מצבכם הכלכלי, על מערכת היחסים ההורית, על ילדיכם ולעיתים גם על האפשרות לפתוח פרק חדש בחיים.
לפני כל החלטה משמעותית, אני מציעה לעצור ולשאול שאלה אחת: האם ההחלטה שאני מקבל היום תשרת אותי גם בעוד חמש שנים?
זו שאלה שאין לה תמיד תשובה פשוטה, אך פעמים רבות היא משנה את נקודת המבט כולה.
מודעות היא יתרון משמעותי
אחד המסרים החשובים שאני מעבירה ללקוחותיי הוא שאין אדם שחסין מפני השפעתו של משבר אישי. דווקא משום כך, אין סיבה להתבייש להתייעץ, לעצור או לבחון מחדש החלטה משמעותית.
אני פוגשת לא מעט אנשים שמרגישים שעליהם לקבל לבד את כל ההחלטות, משום שבמשך שנים הם היו אלה שפתרו בעיות עבור אחרים.
אולם חשוב לזכור שגירושין הם אינם מבחן ליכולת אישית, הם תקופה שבה נכון להיעזר באנשי מקצוע, לשאול שאלות ולא למהר לקבל החלטות בלתי הפיכות.
לעיתים עצם ההבנה שהרגש משפיע עלינו מאפשרת להחזיר את שיקול הדעת למקומו הראוי.
לסיכום
גירושין הם הרבה יותר מהליך משפטי. הם מפגישים אותנו עם רגשות, חששות ושינויים שמשפיעים על הדרך שבה כולנו מקבלים החלטות.
אינטליגנציה, ניסיון מקצועי או הצלחה כלכלית אינם מבטיחים חסינות מפני ההשפעות הללו. למעשה, דווקא אנשים שרגילים לסמוך על שיקול דעתם עלולים שלא להבחין בכך שהמשבר משנה את האופן שבו הם חושבים ופועלים.
ההכרה בכך אינה מעידה על חולשה. להפך. היא מאפשרת לעצור, לבחון את המציאות באופן רחב יותר ולקבל החלטות שלא רק יפתרו את המחלוקת המשפטית, אלא גם יסייעו לבנות את החיים שאחרי הגירושין.
מתמודדים עם גירושין? אל תישארו לבד עם התחושות המטלטלות ועם ההחלטותהחלטות שמתקבלות בתקופת גירושין עשויות להשפיע על חייכם ועל חיי ילדיכם במשך שנים רבות. דווקא בתקופה שבה הרגש מעורב באופן טבעי, חשוב לקבל ליווי משפטי שמאפשר לראות גם את התמונה הרחבה. אני מאמינה שתפקידו של עורך הדין אינו מסתכם רק בהכרת החוק. בתקופה רגישה כמו גירושין חשוב גם לדעת לזהות מתי הרגש משפיע על קבלת ההחלטות, ולעזור ללקוח לראות את התמונה המלאה לפני שהוא מקבל החלטות שילוו אותו שנים קדימה. כעורכת דין, ד"ר למשפטים ובעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, אני מלווה את לקוחותיי מתוך ההבנה שהליך גירושין אינו עוסק רק במצב המשפטי, אלא גם באנשים. אם אתם עומדים בפני גירושין או כבר מצויים בעיצומו של ההליך, אשמח ללוות אתכם, לבחון יחד את האפשרויות העומדות בפניכם ולסייע לכם לקבל החלטות שישרתו אתכם גם שנים קדימה. |
שאלות ותשובות על קבלת החלטות בתקופת גירושין
לא. אינטליגנציה אינה מגינה מפני השפעתם של לחץ, מתח וחוסר ודאות. גם אנשים שמקבלים החלטות מורכבות במסגרת עבודתם עלולים לגלות שבתקופת גירושין קשה להם יותר לקבל החלטות מושכלות.
בהחלט. בתקופות של לחץ אנשים נוטים לעיתים לקבל החלטות פזיזות, לדחות החלטות חשובות או להתמקד בפתרון המצוקה המיידית, מבלי לבחון את ההשלכות ארוכות הטווח של ההחלטה.
לא. ישנם מקרים שבהם מאבק משפטי הוא מוצדק ואף הכרחי, אך יש גם מצבים שבהם העלות הכלכלית, הרגשית והמשפחתית של ניהול ההליך עולה על התועלת שניתן להשיג. כל מקרה צריך להיבחן לפי נסיבותיו.
אם אתם מרגישים שהמטרה המרכזית היא "להוכיח לצד השני", "לא לצאת פראיירים" או "לנצח בכל מחיר", כדאי לעצור ולשאול האם ההחלטה מקדמת גם את האינטרסים שלכם בטווח הארוך, או שהיא בעיקר תגובה לרגש שמלווה את התקופה.
לא תמיד. לעיתים הסכם מהיר הוא הפתרון הנכון, אך במקרים אחרים הוא עלול להיות כרוך בוויתור על זכויות משמעותיות. לפני חתימה על הסכם חשוב להבין את מלוא ההשלכות המשפטיות, הכלכליות והמשפחתיות שלו.
כדאי להימנע מקבלת החלטות מתוך סערת רגשות, להקדיש זמן לבחינת האפשרויות, להיעזר באנשי מקצוע ולשאול כיצד כל החלטה תשפיע גם על החיים לאחר סיום ההליך, ולא רק על ההתמודדות עם המשבר הנוכחי.
לא בהכרח. יש הבדל בין תחושת פגיעה או חוסר צדק לבין עילה משפטית. אחת ממטרות הייעוץ המשפטי היא לסייע להבחין בין השניים, להתמקד בנושאים שבאמת ישפיעו על התוצאה ולהימנע ממאבקים שאינם משרתים את האינטרסים של הלקוח.
כן. העובדה שאתם נמצאים במשבר אינה אומרת שלא תוכלו לקבל החלטות נכונות. דווקא בתקופה כזו חשוב להאט את קצב קבלת ההחלטות, להסתמך על מידע אמין ולהיעזר באנשי מקצוע שיסייעו לכם לראות את התמונה הרחבה. פעמים רבות, עצם ההבנה כיצד לחץ ורגשות משפיעים על החשיבה מאפשרת לקבל החלטות שקולות ונכונות יותר.
