גישור הפך בשנים האחרונות לאחד הכלים המרכזיים ליישוב סכסוכים בתחום דיני המשפחה. זוגות רבים הפונים להליכי גירושין, בני משפחה המצויים בסכסוכי ירושה ואף צדדים למחלוקות משפחתיות אחרות בוחרים לנסות להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט.

למרות זאת, לא כל הליך גישור מסתיים בהסכם. ישנם מקרים שבהם הצדדים מצליחים להגיע להבנות בתוך מספר פגישות, ולעומתם מקרים אחרים שבהם ההליך נעצר לאחר זמן קצר או אינו מצליח להתקדם כלל והצדדים נאלצים למרות שניסו לנהל הליך של גישור להגיע לבית המשפט על מנת שיכריע בעניינם.

לא פעם אנשים מניחים שהצלחת הגישור תלויה בעיקר בחומרת הסכסוך או בעוצמת הכעס שבין הצדדים. בפועל, הניסיון מלמד שלא תמיד קיים קשר בין הדברים. פגשתי זוגות שלא הצליחו לשבת יחד לארוחת ערב במשך שנים ובכל זאת הגיעו להסכם, ולעומתם אחרים שניהלו שיחות מנומסות וענייניות לכאורה, אך לא הצליחו להתקדם אפילו צעד אחד.

הסיבות לכך מגוונות, ולעיתים הן שונות לחלוטין ממה שנראה במבט ראשון.

לא כל מי שמגיע לגישור באמת הגיע כדי להגיע להסכמות

הגעה לגישור לא תמיד מעידה על רצון אמיתי להגיע להסכם.

ישנם אנשים שמגיעים משום שבן הזוג ביקש זאת, משום שעורך הדין המליץ לנסות, משום שבית המשפט הפנה אותם להליך או משום שהם חשים שעליהם להראות שהם מוכנים לשתף פעולה.

לעיתים, לפחות אחד מן הצדדים כבר גיבש לעצמו מסקנה ברורה לגבי התוצאה היחידה שתהיה מקובלת עליו. מבחינתו, הגישור אינו הזדמנות לבחון פתרונות אפשריים אלא ניסיון לשכנע את הצד השני לקבל את עמדתו.

במצב כזה קשה מאוד לנהל משא ומתן אמיתי. גישור אינו מחייב מראש נכונות להתפשר על כל דבר, אך הוא מחייב נכונות לבחון אפשרויות נוספות מלבד אלו שהאדם הגיע איתן לחדר.

קשה להגיע להסכמות כאשר צד אחד מחזיק במידע והאחר אינו מכיר אותו

אחד התנאים החשובים ביותר לניהול משא ומתן ענייני הוא שלשני הצדדים תהיה תמונה מספקת של המציאות.

אלא שבפועל, לא תמיד זה המצב. לא פעם אחד מבני הזוג ניהל לאורך השנים את החשבונות, ההשקעות, הנכסים או העסק המשפחתי, בעוד שהצד השני לא היה מעורב בניהול הכלכלי באופן שוטף.

כאשר אדם מתבקש לקבל החלטות לגבי רכוש, איזון משאבים או עתידו הכלכלי מבלי שהוא מבין את התמונה במלואה, טבעי שיתקשה להגיע להסכמות. לא בהכרח משום שהוא חושד בצד השני, אלא משום שקשה לקבל החלטות משמעותיות בתנאי אי- ודאות.

במקרים רבים, דווקא השלמת המידע החסר היא שמאפשרת לגישור להתקדם.

גישור לא מחייב אמון מלא, אך הוא בהחלט מחייב אמון מסוים בתהליך

אחת הטעויות הנפוצות היא ההנחה שגישור מתאים רק לזוגות או לבני משפחה שמסתדרים היטב. בפועל, רוב האנשים שפונים לגישור עושים זאת לאחר שהאמון ביניהם כבר נפגע, לעיתים באופן משמעותי.

גישור אינו דורש אהבה, קרבה או יחסים טובים. הוא גם לא מחייב הסכמה על כל דבר. יחד עם זאת, הוא מחייב מידה מסוימת של אמון בכך שהתהליך עצמו עשוי לסייע להגיע לפתרון.

כאשר כל הצעה נתפסת מיד כניסיון להונות, להסתיר מידע או לנצל חולשה, קשה מאוד לקדם משא ומתן, גם כאשר קיימים פתרונות אפשריים לחלוטין.

לא כל סכסוך משפטי נובע ממחלוקת משפטית

לעיתים נדמה שהמחלוקת עוסקת ברכוש, במזונות, בירושה או בזמני שהות עם הילדים, אולם לא פעם, ככל שמעמיקים בפרטים, מתברר שהקושי המרכזי נמצא במקום אחר לחלוטין.

ישנם אנשים שמבקשים הכרה בפגיעה שחוו במשך שנים, אחרים מתקשים להשתחרר מתחושת חוסר צדק או מקיפוח שהם נושאים עמם זמן רב. יש מי שמבקשים לקבל הסבר, התנצלות או הכרה בכאבם.

הקושי הוא שהליך גישור לא תמיד יכול לספק את הדברים הללו, לפחות לא באופן שבו האדם מדמיין אותם.

כאשר צד אחד מנסה לפתור באמצעות הגישור פצע רגשי עמוק, בעוד שהצד השני מתמקד בשאלות המעשיות שעל הפרק, ההליך עלול להיתקל בקשיים גם כאשר הפערים המשפטיים עצמם אינם גדולים.

לפעמים אחד הצדדים עדיין לא השלים עם עצם הפרידה

במקרים רבים, בני זוג לא מגיעים לגישור מאותה נקודת מוצא רגשית. לעיתים אחד מהם חי עם ההחלטה להיפרד במשך חודשים ואף שנים. הוא הספיק לעבד את המציאות החדשה, לבחון אפשרויות שונות ולהתרגל לרעיון שהקשר עומד להסתיים.

לעומתו, בן הזוג השני עשוי למצוא את עצמו בתחילתו של התהליך דווקא ברגע שבו הגישור מתחיל. במצב כזה, אחד הצדדים עסוק בשאלה כיצד ייראו החיים לאחר הגירושין, בעוד שהשני עדיין מנסה להבין כיצד הגיעו בכלל לנקודה הזו.

כאשר אנשים מצויים בשלבים שונים כל כך של התהליך, הקושי להגיע להסכמות אינו נובע בהכרח מהמחלוקת המשפטית עצמה, אלא מהפער ביניהם במידת ההשלמה עם המציאות החדשה.

לפעמים גישור נכשל דווקא משום שהצדדים הגיעו מוקדם מדי

מקובל לחשוב שאנשים מגיעים בדרך-כלל לגישור מאוחר מדי, לאחר שהסכסוך כבר הסלים.

יחד עם זאת, ישנם גם מקרים שבהם הצדדים מגיעים לגישור בשלב מוקדם מאוד, כאשר האירועים עדיין טריים והרגשות מציפים.

כך למשל, כאשר אחד מבני הזוג הודיע על רצונו להתגרש ימים או שבועות ספורים קודם לכן, או מיד לאחר שהתגלתה בגידה למשל, ייתכן שהצד השני עדיין מצוי בהלם, בכאב או בתקווה שהקשר ישוקם.

במצבים כאלה, הקושי להגיע להסכם אינו מעיד בהכרח על כך שהגישור אינו מתאים. לעיתים הצדדים פשוט זקוקים לזמן נוסף כדי לעכל את המציאות החדשה ולהיות מסוגלים לקבל החלטות ארוכות טווח.

לפעמים צד אחד רוצה לסיים את הסכסוך והצד השני עדיין לא מוכן

כמעט כל אדם המצוי בסכסוך משפחתי היה שמח לראות את הסכסוך מסתיים. יחד עם זאת, לא תמיד שני הצדדים נמצאים באותו שלב של התהליך.

לעיתים אחד מהם כבר עייף מן המאבק, רוצה להגיע להסכם ומוכן להשקיע מאמץ כדי לקדם את הגישור. הצד השני, לעומת זאת, עדיין כועס, פגוע או מתקשה לקבל את המציאות שנוצרה.

במצבים כאלה נוצר לעיתים פער משמעותי בין קצב ההתקדמות של הצדדים. בעוד שאחד מהם עסוק בשאלה כיצד לסיים את הסכסוך, השני עדיין עסוק בשאלה כיצד הגיעו אליו מלכתחילה.

פער כזה אינו הופך את הגישור לבלתי אפשרי, אך הוא בהחלט עלול להקשות עליו. כל עוד הצדדים מצויים בנקודות שונות מאוד מבחינה רגשית או מחשבתית, קשה לנהל משא ומתן שמטרתו להגיע לפתרון משותף.

לפעמים אחד הצדדים לא מוכן לקבל שום סיכון

גישור מבוסס מטבעו על פשרות ועל קבלת החלטות בתנאי אי ודאות מסוימים. איש אינו יכול להבטיח לצדדים כיצד יתנהלו החיים לאחר הגירושין, כיצד יתפתחו היחסים המשפחתיים בעתיד או אילו שינויים יתרחשו בשנים הבאות.

ישנם אנשים שמסוגלים לקבל החלטות גם כאשר לא כל התשובות בידיהם. אחרים מתקשים מאוד לעשות זאת. הם חוששים לטעות, חוששים לוותר על אפשרות טובה יותר או חוששים שיתברר בעתיד שקיבלו החלטה שאינה מיטבית.

במצבים כאלה, כל הצעה נתפסת כלא מספקת, כל פתרון נראה מסוכן מדי, והגישור מתקשה להתקדם, ולא משום שהפערים בין הצדדים גדולים במיוחד, אלא משום שהחשש מפני קבלת החלטה שגויה גדול מן הנכונות לבחור באחת האפשרויות שעל השולחן.

אז מתי גישור מצליח?

אין נוסחה אחת להצלחת גישור, בדיוק כפי שאין שני סכסוכים זהים.

עם זאת, הניסיון מלמד שהצלחתו של גישור אינה תלויה בהכרח בעוצמת הכעס בין הצדדים או בחומרת הסכסוך. לעיתים דווקא סכסוכים מורכבים מאוד מסתיימים בהסכם, בעוד שמחלוקות שנראות פשוטות יחסית אינן מגיעות לפתרון.

במקרים רבים, מה שמאפשר לגישור להצליח הוא נכונות לבחון אפשרויות שונות, הבנה מספקת של העובדות, יכולת לראות את התמונה הרחבה ורצון לקבל החלטות שישרתו את החיים שלאחר סיום הסכסוך ולא רק את המאבק שמתנהל בהווה.

בסופו של דבר, גישור אינו מתאים לכל מקרה ואינו מצליח בכל מצב. יחד עם זאת, כאשר מתקיימים התנאים המתאימים, הוא עשוי לאפשר לצדדים להגיע לפתרונות שקשה מאוד להשיג במסגרת הליך משפטי רגיל.