מדוע רבים מניחים שמדובר באותו המצב?

כאשר אחד מבני הזוג נפטר או מאבד את כשירותו, התוצאה המעשית הראשונית ביחס לחשבון הבנק המשותף נראית דומה: השותף השני – אינו יכול עוד לפעול בו כפי שפעל עד אז. מכאן נובעת ההנחה האינטואיטיבית, שלפיה גם הכללים המשפטיים החלים על החשבון צריכים להיות דומים, אם לא זהים.

אולם הדמיון החיצוני בין שני המצבים מסתיר הבדלים מהותיים בין השניים. הדין מתייחס באופן שונה לחלוטין לפטירה ולאובדן כשירות, הן מבחינת נקודת הזמן שבה משתנה המצב המשפטי, הן מבחינת הכלים המשפטיים העומדים לרשות המשפחה, והן מבחינת ההתנהלות של הבנק מול החשבון.

מה המשותף לפטירה ולאובדן כשירות?

בשני המצבים נקודת המוצא הקניינית זהה: חשבון בנק משותף הוא שותפות מלאה בכלל הכספים המצויים בו. אין "חצי חשבון" ואין הפרדה רעיונית בין כספים. כל פעולה בחשבון נוגעת בכספים השייכים לשני בעלי החשבון גם יחד.

משמעות הדבר היא שבשני המקרים, לא ניתן לאפשר פעולה חופשית בחשבון המשותף כאשר אחד מבעלי החשבון אינו יכול עוד לתת הסכמה תקפה. הן בפטירה והן באובדן כשירות, הבנק מחויב לנהוג בזהירות ולהגן על מי שאינו יכול להגן על עצמו – בין אם מדובר בעיזבון האדם שנפטר ובין אם באדם חי שאיבד את כשירותו.

הגם שכך, ולמרות נקודת המוצא הזהה, הדרך המשפטית שבה מטופל כל מצב שונה לחלוטין.

מתי מתרחשת "נקודת המפנה" המשפטית?

במקרה של פטירה – נקודת המפנה ברורה וחדה. מרגע המוות, האדם אינו בעל זכויות משפטיות פעילות, וזכויותיו עוברות לעיזבונו. ההרשאות שניתנו על ידו פוקעות, והמסגרת המשפטית שמתחילה לחול מאותו המועד הינה מסלול דיני הירושה.

באובדן כשירות, לעומת זאת, אין רגע חד וברור. לעיתים מדובר בתהליך הדרגתי, של ירידה קוגניטיבית או מחלה מתמשכת. בהקשר זה, המשמעות היא מורכבת הרבה יותר: האדם עדיין חי, עדיין בעלים של הכספים, אך אינו כשיר לקבל החלטות או לתת הסכמות.

הפער הזה משפיע באופן ישיר על אופן ניהול החשבון ועל האפשרויות העומדות בפני בן הזוג והמשפחה.

כיצד מתייחס הדין להרשאות קיימות במקרה של פטירה?

עם פטירת אחד מבעלי החשבון, הרשאות שניתנו מכוח שליחות, לרבות ייפוי כוח רגיל או הרשאה בנקאית, ואף במסגרת ייפוי כוח מתמשך – פוקעות. מכאן ואילך, לא ניתן להסתמך על ייפויי כוח שניתנו בעבר, גם אם שימשו בפועל לאורך שנים.

הבנק אינו רשאי לאפשר שימוש חופשי בחשבון ללא הסדרה מתאימה. בהיעדר סעיף אריכות ימים, החשבון מוקפא או מוגבל עד להצגת צו ירושה או צו קיום צוואה. גם כאשר קיים סעיף כזה, מדובר בפתרון תפעולי בלבד, שאינו מכריע את שאלת הבעלות בכספים.

בהקשר זה חשוב לדעת, שלפי סעיף 32 כד(ב) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – מיופה כוח מכוח ייפוי כוח מתמשך (וגם אפוטרופוס בפועל) רשאים לשלם, אף ללא הסמכה מפורשת מבית המשפט, מתוך כספי האדם שנפטר, תשלומים עבור שירותים שוטפים שניתנו למנוח ועבור הוצאות אבלות וקבורה – וזאת, למשך 90 יום ממועד הפטירה. הגם שכך, נראה בפועל שלא כל הבנקים בישראל מכירים ומקיימים כלשונה את הוראת הסעיף האמור, נכון למועד כתיבתו של מאמר זה).

אילו כלים משפטיים עומדים לרשות המשפחה בכל אחד מהמקרים?

בפטירה, הכלי המרכזי הוא צו ירושה או צו קיום צוואה. רק לאחר קבלת הצו ניתן להסדיר באופן מלא את הזכויות בכספים ולהמשיך לפעול בחשבון בהתאם לחלוקת העיזבון.

באובדן כשירות, הכלי המרכזי הוא ייפוי כוח מתמשך. זהו הכלי היחיד שמאפשר לאדם, בעודו כשיר, לקבוע מי יפעל בענייניו לאחר שיאבד את כשירותו, ובאילו סמכויות. בהיעדר ייפוי כוח מתמשך, הפתרון הוא מינוי אפוטרופוס – הליך מורכב, ולעיתים מסורבל.

כיצד מתנהג הבנק בכל אחד מהמצבים?

בפטירה, התנהלות הבנק נוטה להיות חד-פעמית וברורה: הקפאה או הגבלה של החשבון עד להסדרה פורמלית. לאחר הצגת הצווים, הפעילות מתחדשת בהתאם לזכויות שנקבעו.

באובדן כשירות, הפיקוח מתמשך. גם כאשר קיים ייפוי כוח מתמשך, הבנק ממשיך לפקח על הפעולות בחשבון, במיוחד כאשר מדובר בחשבון משותף. ההנחה היא שהכספים שייכים גם לאדם שאיבד את כשירותו, ויש להגן עליו מפני שימוש לא ראוי בכספיו.

המשמעות היא שבן הזוג הכשיר עשוי להתמודד עם מגבלות, דרישות הבהרה ופיקוח צמוד – לאורך זמן.

מדוע הצורך בכסף נזיל שונה בין פטירה לאובדן כשירות?

לאחר פטירה, ישנה תקופת מעבר, אך לרוב ההוצאות הגדולות מתרכזות בפרק זמן מוגדר. באובדן כשירות, לעומת זאת, ההוצאות רק מתחילות. טיפול סיעודי, התאמות לבית, טיפולים רפואיים ועזרה יומיומית – כל אלה יוצרים צורך מתמשך בכסף נזיל.

דווקא כאן, כאשר יש צורך בגמישות כלכלית, הפיקוח וההגבלות הופכים למכבידים במיוחד. זהו הבדל מהותי, שיש לו השלכות תכנוניות משמעותיות.

מהי הטעות הנפוצה ביותר בכל אחד מהמקרים?

בפטירה, הטעות הנפוצה היא ההנחה שחשבון משותף או לפחות מחצית החשבון "שייכת" לבן הזוג שנותר בחיים ולכל הפחות בה ניתן יהיה לעשות שימוש חופשי. באובדן כשירות, הטעות הנפוצה היא ההנחה שייפוי כוח רגיל או הרשאה בנקאית "מכסים את הכול ונותנים מענה".

בשני המקרים, מדובר בהסתמכות על אינטואיציה ולא על הדין, לעיתים, המחיר של הטעות מתגלה לרוב ברגעים הרגישים ביותר.

כיצד ניתן להיערך מראש בצורה נכונה?

היערכות נכונה מחייבת הבחנה ברורה בין שני המצבים. עבור פטירה – הבנה של משמעות חשבון משותף וחתימה מראש בבנק על "סעיף אריכות ימים" המאפשר המשך פעילות שוטפת סבירה בחשבון הבנק המשותף גם לאחר פטירה. עבור אובדן כשירות – עריכת ייפוי כוח מתמשך, תוך התייחסות מפורשת לניהול חשבון הבנק המשותף.

אחד הכלים החשובים בהקשר של אובדן כשירות הוא מתן אפשרות מפורשת מראש לפיצול החשבון המשותף, לאחר אובדן צלילותו של אחד השותפים בחשבון, כך שחלק מהכספים יופרדו לחשבון נפרד של בן הזוג הכשיר. פתרון כזה מאפשר איזון בין הגנה על האדם הלא כשיר לבין יכולת תפקוד יומיומית של בן הזוג והמשפחה.

לסיכום

פטירה ואובדן כשירות יוצרים מראית עין של דמיון בניהול או היעדר האפשרות להמשיך לנהל חשבון בנק משותף, אך הדין מתייחס אליהם כאל מצבים שונים מהותית. הכלים המשפטיים, אופי הפיקוח הבנקאי והצרכים הכלכליים – כולם שונים.

הכרה בהבדלים הללו חשובה, ומהווה תנאי לניהול ותכנון נכון של היערכות משפחתית וכלכלית ראויה. תכנון מראש, המבוסס על הבנה משפטית ולא על אינטואיציה, יכול למנוע קשיים משמעותיים ברגעים שבהם ההתמודדות ממילא אינה פשוטה.