צוואה היא ביטוי לרצונו האישי של אדם לגבי אופן חלוקת רכושו לאחר מותו. בעוד עקרון חופש הציווי מעניק לכל אדם את האפשרות להורות כרצונו, ישנם מקרים שבהם יש לבחון האם הצוואה אכן משקפת רצון חופשי ואותנטי. כאשר מדובר באדם המתמודד עם מגבלה נפשית או קוגניטיבית, נדרשת בחינה זהירה של מכלול הנסיבות — לרבות מצבו הנפשי בעת עריכת הצוואה, הקשרים הבין-אישיים שלו, והאופן שבו נכתבה הצוואה.

במאמר זה נסקור את הסוגיות המרכזיות שנבחנות כאשר עולה שאלת תוקפה של צוואה שנערכה על ידי מתמודד נפש: כשירות המצווה, השפעה חיצונית, תוכן לא סביר והשלכות משפחתיות.

כשירות לצוות – שאלה רפואית לא פשוטה

השאלה האם מתמודד נפש היה כשיר לצוות אינה נבחנת על פי אבחנה רפואית כללית, אלא על פי מצבו הקוגניטיבי והנפשי של האדם המצווה במועד עריכת הצוואה. אדם יכול לסבול ממחלה נפשית, ואף להיות מטופל תרופתית או מאושפז לפרקים, ועדיין להיחשב כשיר לערוך צוואה — כל עוד הוא מבין את משמעות מעשיו, מודע להיקף רכושו, ומזהה את האנשים שיכולים לרשת אותו.

בפועל, כדי לחזק את תוקפן של צוואותיהם של מתמודדי נפש, כך שלא יוטל בהן ספק בעתיד, מקובל להוסיף להן ראיות תומכות כמו חוות דעת רפואית שנערכה בסמוך לעריכת הצוואה, תצהיר מפורט של עורך הדין שנכח בעת החתימה, או לעיתים (במקרים מתאימים בלבד) אף תיעוד וידאו שבו המצווה מביע את רצונו במילים שלו.

חוות דעת רפואית – כלי תמיכה חשוב מאוד אך לא הכרחי

כאשר ישנו חשש לערעור עתידי על תוקף צוואה של אדם בעל רקע נפשי מורכב, המלצה פרקטית היא לצרף חוות דעת של רופא מוסמך שיכול להעריך את מצבו הקוגניטיבי באותה עת. חשוב שחוות הדעת תיערך בסמוך למועד החתימה על הצוואה (בעדיפות לאותו היום ממש) ואת כושרו המשפטי של האדם לערוך צוואה.

כלומר, חוות דעת רפואית המעידה על מצב קוגניטיבי תקין מספיק על-מנת להבין את מעשיו ואת השלכותיהם בעת החתימה על הצוואה. עם זאת, ולמרות שחוות דעת רפואית ממועד הסמוך למועד החתימה על הצוואה היא הראיה הטובה ביותר בדרך-כלל לכשירות המצווה, בהיעדר חוות דעת כזו, ניתן להסתמך על ראיות אחרות – כמו שיחה מוקלטת, התכתבויות או עדים שהיו נוכחים.

לעיתים קרובות, עצם העובדה שהצוואה נערכה אצל עורך דין, אשר שוחח עם המצווה והתרשם מכשירותו, מהווה חיזוק ראייתי חשוב לכך שהייתה הבנה אמיתית ורצון חופשי.

השפעה בלתי הוגנת – סכנה נפוצה במצבים של תלות

אחת העילות המרכזיות לפסילת צוואה היא השפעה בלתי הוגנת אשר גרמה למצווה לערוך את הצוואה כפי שנערכה. מדובר במצבים שבהם אדם אחר, בדרך כלל יורש, אך יתכן גם אדם אחר, השפיע על המצווה באופן שמנע ממנו לפעול ולצוות את שציווה בצוואתו מתוך רצון חופשי.

השפעה שאינה הוגנת יכולה להיעשות במגוון דרכים כמו איום, הטעיה או יצירת תלות מוחלטת. ככל שהמצווה מתמודד עם קושי נפשי משמעותי יותר, כך עולה רמת הסיכון להיות מושפע או מנוהל על ידי אחרים.

חשוב לציין כי הנטל להוכיח כי המצווה הושפע בעריכת צוואתו מהשפעה בלתי הוגנת וכי השפעה זו גרמה לו לצוות את שציווה – מוטל על הטוען להשפעה בלתי הוגנת. כל עוד לא הוכח אחרת, חזקה היא שלא הופעלה על המצווה השפעה בלתי הוגנת אשר גרמה לו לצוות את שציווה.

ישנם מספר סימנים שעשויים להעיד על קיומה של השפעה פסולה או לא הוגנת:

• המצווה היה מבודד מסביבתו הטבעית, בפרט ממשפחתו הקרובה.
• הנהנה היה גורם מטפל, עיקרי או בלעדי.
• המצווה היה תלוי פיזית או רגשית בנהנה.
• הנהנה יזם את עריכת הצוואה, בחר את עורך הדין ונכח בעת החתימה.
• המצווה ערך מספר צוואות סותרות בפרק זמן קצר.

כאשר עולה טענה להשפעה בלתי הוגנת, בתי המשפט נוטים לבדוק לעומק האם הצוואה נכתבה באופן אותנטי או מתוך השפעה לא לגיטימית. בכל מקרה, בעת שעולה טענה להשפעה בלתי הוגנת, בית המשפט בוחן את מכלול הראיות הנלוות לטענה, ומקבל החלטתו על בסיס כלל נסיבות המקרה.

חשוב לדעת שלא כל השפעה שהופעלה על המצווה עולה לכדי השפעה בלתי הוגנת. המצווה זכאי ורשאי להיוועץ באחרים בעת עריכתו את צוואתו – גם ביורשים. למעשה, על-מנת שהשפעה תיחשב כבלתי הוגנת עליה להיות כזו אשר שוללת לגמרי את רצונו החופשי של המצווה.

תוכן הצוואה – האם הוא תואם את נסיבות החיים?

צוואה יוצאת דופן בתוכנה — כמו נישול של אחד הילדים או הורשה מלאה לאדם זר — אינה בהכרח בטלה. עם זאת, תוכן חריג מחייב הסבר. כאשר מדובר במצווה עם מגבלה נפשית, יש לבחון האם השינויים התוכניים בצוואה משקפים שינוי רצון אמיתי או שמא הם תוצאה של הטעיה, בלבול, תלות מוחלטת או ניצול.

במקרים רבים, שינוי פתאומי לעומת צוואות קודמות, או הורשה לא פרופורציונלית, יובילו את בית המשפט לבדוק:

• מהו טיב הקשר עם הנהנים החדשים?
• מדוע שונה הרצון הקודם?
• האם קיימות ראיות חיצוניות המצביעות על מגמה עקבית?

ככל שלא ניתן הסבר הגיוני לשינויים, ובפרט אם הם אינם מתיישבים עם ההיגיון האנושי והמשפחתי, ייתכן שהדבר ישפיע על תקפות הצוואה.

לפיכך, בכל מקרה בו מבקש המצווה לצוות בצוואתו הוראות "אחרות" מהרגיל כמו למשל – לנשל מי מבני משפחתו הקרובה או להוריש את כל רכושו לגורם "זר", מומלץ לציין בצוואה עצמה מה הסיבה להוראתו זו ומדוע בחר בה. התייחסות לסיבה המפורשת מומלצת ביתר שאת בצוואתו של מתמודד נפש שמבקשים לוודא שהוראות  צוואתו תקוימנה.

ידועים בציבור מתמודדי נפש – שיקולים מיוחדים בזכאות לירושה

סעיף 55 לחוק ¹ הירושה קובע כי אדם שחי בזוגיות עם אדם אחר בסמוך לפטירתו זכאי לרשת את הנפטר גם בהיעדר נישואין רשמיים בהתקיים תנאים מסוימים.

אם הידוע בציבור הוא המתמודד עם מגבלה נפשית, בתי המשפט נוטים לבחון:

• האם הצדדים אכן ניהלו משק בית משותף?
• האם מדובר בזוגיות או במערכת טיפולית בלבד?
• האם התקיימו סימנים חיצוניים של זוגיות — כמו חשבון בנק משותף, מגורים רציפים, חגים משותפים ועוד?

בהיעדר הוכחות ברורות, תיתכן דחייה של תביעת ירושה מצד הידוע בציבור. לפיכך, לכל אדם שחי בזוגיות ללא נישואין וביתר שאת אם הוא מתמודד נפש, מומלץ להסדיר את כוונותיו בנוגע לרכושו לאחר מותו באמצעות בצוואה מפורשת.

מה מומלץ לעשות על-מנת להגן על צוואתו של מתמודד נפש?

במקרים שבהם אדם מתמודד עם מגבלה נפשית מבקש לערוך צוואה תקפה — רצוי לנקוט מספר פעולות מניעתיות:

1. לערוך את הצוואה בפני עורך דין מנוסה, תוך תיעוד התרשמותו מכשירותו של המצווה.
2. לצרף חוות דעת רפואית או תצהיר רופא, ממועד סמוך ביותר למועד החתימה על הצוואה, המעידים על הבנה ותפקוד תקינים.
3. להקליט את מעמד החתימה על הצוואה, ככל שהדבר אפשרי, ובכך לאמת את רצון המצווה באופן חזותי.
4. להפקיד את הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה במשרד המשפטים.

אמצעים אלו אינם מחייבים אך תורמים רבות לחיזוק תוקפה של הצוואה ולמניעת התנגדויות עתידיות לצוואתו של מתמודד הנפש.

סיכום

צוואות של מתמודדי נפש דורשות בחינה משפטית ורגשית זהירה. מצד אחד, יש להבטיח שכל אדם — לרבות בעל מגבלות — יהיה רשאי להביע את רצונו האישי. מצד שני, יש לוודא שהרצון המובע בצוואה הוא תוצאה של הבנה מלאה, רצון חופשי, והיעדר השפעה חיצונית פסולה.

כדי להבטיח שצוואה של מתמודד נפש תהיה תקפה, ראוי להיערך מראש, לנסח אותה בצורה שקולה וברורה, ולתמוך בה באמצעים ראייתיים שיחזקו את תוקפה המשפטי.