במרבית המקרים, הצוואה מהווה מסמך סופי וברור, המגלם את רצונו של המצווה באופן חד-משמעי.

ואולם בפועל, חלק ניכר מסכסוכי הירושה נובעים דווקא מלשונה של הצוואה עצמה. למעשה, ראשיתם של חלק ניכר מסכסוכי היא בנקודת הזמן שבה מתברר בשלב הבקשה לקיימה – שניתן לפרש הוראה או הוראות מסוימות שמופיעות בה ביותר מדרך אחת.

ברוב המקרים, מקור הקושי הוא ניסוח שאיננו מדויק דיו: שימוש במונחים כלליים מדי, בהגדרות שאינן חד-משמעיות או בהוראות שאינן מתייחסות במפורש למקרים שאירעו לאחר שהצוואה נערכה. כאשר ישנו סדק קודם ביחסים בין בני המשפחה, אי בהירות קלה בנוסח הצוואה עלול להוביל למחלוקת של ממש שיכולה לעיתים להיפתר רק בבית המשפט.

כאשר היורשים לא מצליחים להגיע להסכמה ביניהם בנוגע לפרשנות המתאימה לנוסח הצוואה, נדרש בית המשפט לנסוך בה את פרשנותו, תוך ניסיון להתחקות אחר כוונתו האמיתית של המצווה – בעת שערך את צוואתו.

מתי לשון הצוואה מאפשרת יותר מפרשנות אחת?

הפסיקה מלמדת כי גם כאשר הצוואה תקפה מבחינה מהותית ופורמלית, ייתכנו מצבים שבהם נוסחה של הוראה או הוראות שמצויות בה פתוח לפרשנות. במדובר במקרים בהם אין חולק על כך שיש לקיים את הצוואה שהרי היא תקפה, ואולם יחד עם זאת, ישנה מחלוקת לגבי כוונת המצווה בה – האם התכוון להוראה אחת או להוראה אחרת – כאשר כל פרשנות מובילה לחלוקה אחרת לחלוטין של הרכוש בין היורשים ולעיתים אף בפער קיצוני.

דוגמאות להוראות שניתנות למספר פרשנויות

1. זהות הנהנים איננה ברורה

ניסוחים כמו “נכדיי”, “בני משפחתי” או “ילדיי” אינם חד-משמעיים.
כך, לדוגמה, ייתכן ויתעורר ויכוח אם הכוונה גם לילדים חורגים, או גם לנכדים שנולדו לאחר עריכת הצוואה.

2. ניסוחים כלליים מדי

ביטויים כמו “מי שסייע לי”, “מי שהיה לצדי”, או “מי שידאג לביתי” מותירים שדה רחב לפרשנות סובייקטיבית – מי הוא אותו אדם “שדאג”? באיזה אופן נבחנת הדאגה? האם היא היתה אמורה להינקט במשך זמן מינימלי מסוים? או עד מועד מסוים?

3. סתירות פנימיות בין הוראות הצוואה

בצוואות רבות מופיעה הוראה מוקדמת כגון “כל רכושי יחולק בין ילדיי בחלקים שווים”, ובהמשך הוראה אחרת כמו “דירתי ברחוב הרצל תועבר לבני הבכור”. האם היא נוספת על ההוראה שבדבר החלוקה השווה? האם היא חלק ממנה?

כאשר שתי ההוראות אינן מתיישבות זו עם זו, מתעוררת השאלה מה גובר – ההוראה הספציפית או הכללית והאם הן יכולות וצריכות "לחיות יחדיו".

4. נכסים שאינם קיימים עוד

לעיתים מציין המצווה בצוואה הוראות המתייחסות לנכסים ספציפיים – לדוגמה: “דירתי ברחוב X תועבר לבתי, ודירתי ברחוב Y לבני”.

אך אם אחת הדירות נמכרה לפני הפטירה או שונתה הבעלות בה, מתעוררת שאלה – האם ההוראה לגביה מתבטלת, או שיש לראות ברצונו של המצווה להעביר לכל אחד מילדיו נכס בשווי דומה, ולפעול בהתאם לכך.

במקרים כאלה נדרש בית המשפט להכריע אם הוראת הצוואה מתייחסת לנכס עצמו או לשוויו היחסי, וזאת לפי מכלול לשון הצוואה, התנהלותו של המצווה בנוגע לאותם נכסים ונסיבות עריכתה של הצוואה.

5. הוראות תלויות תנאי

לדוגמה: “הנכס יעבור לבני עם סיום לימודיו” – באיזו מסגרת? מי יקבע שהלימודים הסתיימו? ומה אם לא למד כלל?

כיצד מפרש בית המשפט הוראות מעורפלות?

כאשר מתגלעת מחלוקת על משמעות הצוואה, בית המשפט נעזר בכלים פרשניים שונים שנקבעו בפסיקה ובחוק הישראלי.

נקודת המוצא היא כי יש לנסות ולהתחקות אחר כוונתו האמיתית של המצווה, כפי שניתן להסיקה מלשון הצוואה ומהנסיבות שבהן היא נערכה.

לשם כך נבחנים, בין היתר:

•  לשון המסמך כולו ולא רק סעיף בודד
• נסיבות עריכת הצוואה – מצבו של המצווה, זהות הזוכים, מערכת היחסים
• עדויות של עורך הצוואה או העדים לניסוחה
• ולעיתים גם מסמכים משלימים שנערכו באותה תקופה (הסכם ממון, הסכם מתנה וכו’)

ככל שלשון הצוואה ברורה, יגבר משקל לשון המסמך על פני עדויות חיצוניות.

כיצד ניתן למנוע מראש מחלוקות בפרשנות צוואה?

1. ניסוח מדויק ומקצועי

כדאי להימנע מביטויים כלליים. חשוב לפרט את זהות הזוכים ואת אופן החלוקה, לרבות מנגנוני חלוקה לתרחישים שונים.

2. התאמה בין הצוואה לפעולות משפטיות אחרות

אם למשל הועברו מתנות עוד בחיי המצווה או נחתם הסכם ממון, חשוב לעדכן את הצוואה בהתאם.

3. התייחסות לשינויים אפשריים במצבת הנכסים

יש להוסיף הוראות למקרה שבו נכס נמכר, הוחלף או חדל מלהתקיים (“במקרה שהנכס לא יהיה בבעלותי, יועבר ליורש נכס אחר בשווי דומה”).

4. עדכון תקופתי של הצוואה

יש להתייחס לשינויים במשפחה, ברכוש או במערכות היחסים. כל שינוי משמעותי מחייב עדכון צוואה.

5. התייחסות קונקרטית ליורשים על פי דין שאינם נכללים בצוואה

כאשר המצווה מבקש שלא להוריש לאדם מסוים שהיה יורש על פי דין, חשוב לציין זאת במפורש.

היעדר ציון עלול להתפרש כטעות ולהוביל למחלוקות משפטיות.

6. הוספת מכתב הבעת רצון נלווה

מכתב המסביר את שיקולי המצווה אינו מחייב, אך מסייע בהבנת כוונתו במקרה של ספק.

7. ייעוץ משפטי מקצועי

עריכת צוואה בעזרת עורך דין הבקיא בדיני ירושה תבטיח לשון מדויקת, ברורה ומותאמת למצבים עתידיים.

לסיכום

לשון הצוואה היא הכלי שבאמצעותו מועבר רצונו האחרון של אדם.

כאשר הניסוח אינו מדויק, הוא עלול להפוך למוקד מחלוקת ולפתוח פתח לסכסוכים משפחתיים ולפרשנויות מנוגדות.

ניסוח זהיר ובהיר, הכולל התייחסות לתרחישים עתידיים, מבטיח את מימוש רצון המצווה ושמירת שלום המשפחה.