מה קורה כאשר מצרפים ילד כשותף לחשבון הבנק של ההורה – ומהן הבעיות שטמונות בכך?

מדוע הורים מצרפים ילדים כשותפים לחשבון הבנק?

צירוף ילד כשותף לחשבון הבנק של ההורה הוא פרקטיקה נפוצה מאוד. ברוב המקרים, אין מאחוריה כוונה להעביר כספים לילד או להעניק לו זכויות קנייניות.

ההורים מבקשים פתרון פשוט, נגיש ולא פורמלי, שיאפשר לבן או לבת "לעזור בעניינים הכספיים", לשלם חשבונות, לעקוב אחרי תנועות בחשבון או להיות זמינים למקרה חירום.

לעיתים מדובר בהורה מבוגר שמתקשה להגיע לבנק, להמשיך לעסוק במספרים ובפרטים הקטנים, לעיתים מדובר בירידה קוגניטיבית התחלתית, ולעיתים פשוט ברצון להיערך מראש למצב שבו ההורה לא יוכל עוד להתנהל לבדו.

התחושה הרווחת היא שמדובר בפתרון טכני, כמעט אדמיניסטרטיבי, שאין לו השלכות משפטיות משמעותיות, אשר יכול בה בעת, לתת מענה הולם למגוון אתגרים ובעיות. כלומר – בפתרון מנצח.

מדוע צירופו של ילד כשותף בחשבון הבנק של ההורה נתפס כתחליף לייפוי כוח מתמשך או לאפוטרופסות?

הורים וילדים סבורים לעיתים שצירוף הילד כשותף לחשבון הבנק של ההורה, ייתר בבוא היום את הצורך בייפוי כוח מתמשך או בהסדרה משפטית אחרת.

מבחינתם, עצם רישום הילד כשותף נתפס כהסמכה קבועה ויציבה לפעול בחשבון – כזו שאינה תלויה עוד במצבו הקוגניטיבי של ההורה.

בניגוד לייפוי כוח, שנתפס כהרשאה "חיצונית" שעלולה לפקוע או להיות כפופה לבקרה, שותפות בחשבון נתפסת כמשהו עמוק יותר: זכות מובנית, שאינה זקוקה לאישור, ושאינה מושפעת משאלת הכשירות.

אלא שהתפיסה הזו נשענת על ערבוב בין שני מושגים שונים לחלוטין. ייפוי כוח, ובוודאי ייפוי כוח מתמשך, נועד להסמיך אדם לפעול בשם אחר, תוך שמירה על הבחנה ברורה בין בעל הכספים לבין מי שמוסמך לפעול בהם.

שותפות בחשבון, לעומת זאת, מקנה זכויות ברכוש – היא יוצרת למעשה בעלות משותפת בכספים עצמם. הבלבול בין הסמכה לפעולה לבין בעלות בכסף הוא שמוביל לכך שפתרון שנראה פשוט ונוח, הופך לעיתים למקור לסיכונים משפטיים משמעותיים.

האם הבנק באמת רואה בילד שותף אמיתי לחשבון?

בפועל, התשובה אינה חד משמעית. יש מקרים שבהם הבנק בוחן את נסיבות פתיחת החשבון וקובע כי הילד אינו שותף אמיתי, אלא שותף פורמלי בלבד.

הדבר נפוץ במיוחד כאשר כל הכספים בחשבון מקורם בהורה, הילד אינו מפקיד כספים, ואינו עושה שימוש עצמאי בחשבון.

במצבים כאלה, כאשר מתעורר אירוע משמעותי – ירידה קוגניטיבית ואובדן כשירות, חשש לניצול, או פטירה, הבנק עשוי לדרוש מהילד לצאת מהשותפות בחשבון, ולהבהיר כי המשך ניהול אפשרי רק מכוח ייפוי כוח מתמשך או מינוי אפוטרופוס.

כך, הפרקטיקה שנועדה “לעקוף” הסדרה משפטית מסודרת, מתבררת כחסרת תוקף בדיוק ברגע שבו יש בה צורך.

בשלב הזה, אם אין ייפוי כוח מתמשך תקף, הדרך היחידה להסדרת הסמכות היא פנייה לבית המשפט למינוי אפוטרופוס. ההליך הזה כרוך בזמן, בעלויות, ובפיקוח שיפוטי – בדיוק באותם הדברים שההורים ניסו להימנע מהם מלכתחילה.

ומה קורה כאשר השותפות כן מוכרת?

המצב המורכב יותר עלול להתרחש דווקא כאשר כן רואים בילד שותף מלא בחשבון. במצב כזה, הילד נחשב לבעלים במשותף של כלל הכספים המצויים בחשבון, ולא רק כמי שמוסמך לפעול בשם ההורה.

המשמעות היא שהכספים בחשבון אינם כספי ההורה בלבד, אלא נכס משותף. מכאן נובעים סיכונים משפטיים משמעותיים, שלא תמיד מודעים להם ונערכים אליהם בזמן אמת.

מה קורה אם הילד נקלע לחובות או להליכי חדלות פירעון?

כאשר הילד השותף נקלע לחובות, נושיו עשויים לנסות להיפרע מנכסים הרשומים על שמו – לרבות חשבון הבנק המשותף. מבחינת הנושים, הילד הוא בעלים במשותף בכספים, ולכן החשבון הופך ליעד אפשרי להליכי גבייה.

כך, כספי ההורה עלולים להיחשף לסיכונים כלכליים הנובעים ממצבו האישי של הילד, גם אם ההורה עצמו אינו חייב דבר.

כיצד גירושי הילד עלולים להשפיע על כספי ההורה?

כאשר הילד השותף מתגרש, בן או בת הזוג עשויים לטעון כי חלקו של הילד בחשבון הבנק הוא רכוש משותף בר איזון. במצבים כאלה, כספים שההורה ראה ככספיו בלבד, עלולים להיגרר למחלוקת רכושית של הילד.

גם אם בסופו של יום הטענה תידחה, עצם הצורך להתגונן מפניה עלול לגרור את ההורה לסכסוך שאינו שלו.

מה קורה לאחר פטירת ההורה?

לאחר פטירת ההורה, שותפות בחשבון עלולה להפוך למוקד סכסוך בין האחים. הילד השותף עשוי לטעון כי מחצית מהיתרה שייכת לו מכוח היותו שותף, בעוד שאר היורשים יראו בכל הכספים שבחשבון חלק מעיזבון ההורה.

בנוסף לכל המורכבויות האפשריות אשר מצוינות לעיל, שותפות יוצרת ניגודי עניינים מובנים, ומכניסה לחשבון הבנק של ההורה סיכונים שאינם קשורים לצרכיו או לרצונותיו.

מהן החלופות המשפטיות הנכונות?

החלופה הנכונה והמתאימה ביותר להיערכות לאובדן כשירות של ההורה היא עריכת ייפוי כוח מתמשך, המותאם לנסיבות המשפחתיות והכלכליות.

במסגרת ייפוי הכוח המתמשך ניתן להסדיר במדויק מי יפעל בחשבון, אילו פעולות מותרות, ואילו מגבלות חלות על השימוש בכספים.

בדרך זו, הילד מוסמך לפעול בשם ההורה, מבלי להפוך לבעלים של הכספים עצמם. ייפוי כוח מתמשך הוא למעשה – "דרך המלך" (אפשר לקשר למאמרים על ייפוי כוח מתמשך). יחד עם זאת, במקרים המתאימים, אפשר לבחור, בנוסף לייפוי הכוח המתמשך, בפתרונות יצירתיים נוספים.

לסיכום

צירוף ילד כשותף לחשבון הבנק של ההורה הוא פרקטיקה נפוצה, הנובעת מכוונה טובה ורצון לפשט את הדברים. אולם בפועל, מדובר בפתרון בעייתי, שאינו מחליף את ייפוי הכוח המתמשך, ושאינו חוסך הסדרה משפטית.

במקרים מסוימים השותפות אינה מוכרת כלל, ובמקרים אחרים היא יוצרת סיכונים משמעותיים, החל מחשיפה להליכי גירושין או חובות של הילד, ועד סכסוכי ירושה עתידיים בין אחים. הבנה מוקדמת של ההשלכות הללו מאפשרת להימנע מפתרונות אינטואיטיביים, ולבחור בכלים משפטיים מדויקים ומותאמים יותר.