כאשר הורים מגיעים לשלב שבו הם מבקשים לערוך צוואה, אחת ההתלבטויות הנפוצות ביותר היא האם נכון להוריש את הרכוש באופן שווה לכל הילדים – או שמא להתחשב בפערים הקיימים ביניהם במציאות החיים.
לעיתים מדובר בילד אחד שמצבו הכלכלי מצוין – הוא מבוסס, מצליח, ובנה לעצמו עתיד בטוח, ולעומתו, אחיו או אחותו מתמודדים עם קושי כלכלי, מוגבלות או תלות בהורים. במקרים אחרים, אחד הילדים זכה לעזרה משמעותית עוד בחיי ההורים – רכישת דירה, השקעה בעסק או תמיכה כספית לאורך שנים – וכעת מבקשים ההורים "לאזן" את הדברים בין הילדים באמצעות הצוואה.
השאלות האלה אינן פשוטות, והן נוגעות ללב ליבה של מערכות היחסים שבתוך המשפחה. יחד עם זאת, הן גם נוגעות להיבטים משפטיים מהותיים שדורשים חשיבה מוקפדת וניסוח מדויק.
העיקרון הבסיסי: אין חובה משפטית להוריש באופן שווה
הגם שלפי חוק הירושה, ברירת המחדל היא כי עיזבונו של אדם יחולק בין ילדיו בחלקים שווים ביניהם – החוק אינו מחייב הורה להוריש את עזבונו באמצעות צוואה לכל ילדיו באופן שווה. למעשה, כל אדם רשאי להוריש את רכושו באמצעות צוואה כרצונו. משמעות הדבר היא שהורה רשאי, אם רצונו בכך, לקבוע הורשה דיפרנציאלית והוא אף רשאי להדיר ילד מהצוואה כליל. עם זאת, חשוב לזכור שלחופש הציווי הזה נלוות אחריות ולעיתים גם השלכות רגשיות ומשפטיות, לא מבוטלת.
בהיבט המשפטי – כאשר אחד הילדים "מקופח" בצוואה בצורה בולטת, או כאשר הנימוק להעדפת האחר אינו ברור, קיים סיכון ממשי להתנגדות לצוואה מצד הילד "המקופח" לאחר פטירתו של ההורה בבוא היום – כאשר יבקשו לקיימה. התנגדות כזו עלולה לעכב את קיום הצוואה במשך שנים, לחשוף את המשפחה להתדיינות משפטית ארוכה, יקרה וכואבת, ולעיתים להביא לביטול של חלק מהצוואה ואפילו של הצוואה כולה.
בהיבט הרגשי והמשפחתי – מהניסיון המצטבר שלנו למדנו, כי פעמים רבות, הפגיעה שחש ילד שקופח בצוואת הוריו אינה נובעת מהשאלה "כמה כסף קיבלתי" או מתוך התחשבותו של הילד בשאלה האם הוא זקוק לכסף הזה או לא – אלא מהמסר שהתקבל אצלו: "לא הייתי חשוב באותה מידה", או "אמא ואבא לא סמכו עליי כמו על האחרים".
הרגשות הללו עלולים ללוות את הילד לאורך שנים, להתפרש אצלו כפגיעה נוראית, ואפילו להעיב על זיכרון ההורה כפי שנשמר אצלו לנצח. הדבר נכון וביתר שאת כאשר ההורים לא הסבירו לילד מראש את מניעיהם – או כאשר הצוואה "נופלת" על הילדים כרעם ביום בהיר מבלי שידעו מעוד מועד על החלוקה שאינה שוויונית. בהקשר זה, ההורים לא תמיד נותנים לכך את תשומת הלב הראויה, אבל חשוב מאוד לזכור: לכם לא תהיה עוד הזדמנות להסביר, ולילד לא עוד תהיה הזדמנות להביע בפניכם את כאבו.
מתי כן יש מקום לסטייה מהשוויון?
במצבים מסוימים, חלוקה בלתי שוויונית יכולה דווקא כן לגלם צדק, ואפילו מבלי לעורר כל פגיעה רגשית שהיא אצל הילד "המקופח".
כך למשל:
- הורים שילדם האחר (בדרך כלל ילדם הבכור או זה שנישא לפניהם) קיבל מהם דירה או כספי סיוע משמעותיים לרכישת דירה בעודם בחיים, והם מבקשים "לאזן" את הדברים בין האחים שלהם לא הספיקו לסייע באופן דומה בצוואה – ככל הנראה ייתפסו כמי שפעלו באופן לגיטימי בצוואתם ככל שהדברים יובהרו כראוי לילדים.
- הורים לילד עם מוגבלות שמתקיים מקצבה מצומצמת, הזקוק לתמיכה נוספת גם לאחר לכתם.
- הורה שמעוניין להבטיח הגנה כלכלית זמנית לילד שאינו עצמאי כלכלית, אך רק לתקופה מסוימת.
במקרים כאלה, יש מקום לשקול חלוקה מותאמת, אך יש לעשות זאת בזהירות, ותוך הסבר מתאים (לעיתים כדאי לדבר על כך באופן גלוי עם הילדים כבר לאחר עריכת הצוואה), ובדרך שתביא לצמצום הפוטנציאל לפגיעה.
חשוב לזכור, לעיתים ישנם גם מצבים קיצוניים – שבהם מי מהילדים התנכר באופן ממשי להוריו ונהג בהם באופן מחפיר לאורך שנים רבות. או שלעיתים ישנם מצבים שבהם ילדים לא היו בקשר עם הוריהם משך עשרות שנים. במקרים הללו, בהחלט יתכן שההורה יבחר שלא להוריש את רכושו באופן שוויוני לכל ילדיו ואפילו לא להוריש להם את רכושו כלל.
כיצד ניתן ליצור איזון ולשמור על שלום המשפחה?
אם בוחרים לסטות מהורשה שוויונית – יש דרכים לעשות זאת מבלי לעורר תחושת קיפוח:
- להסביר את ההיגיון בצוואה עצמה: ניתן לשלב פסקת הסבר קצרה לצורך הסבר החלוקה שאינה שוויונית. ההסבר אינו מחייב משפטית, אך יש לו משקל רגשי רב. לעיתים מדובר בהבהרה פשוטה כמו למשל בנוגע לסיוע שניתן לאחד הילדים שההורים לא הספיקו להעניק אותו גם לילדיהם האחרים.
- לשקול איזון באמצעות מתנות בחיים: במקרה שבו רוצים לסייע לילד שמצוי במצב כלכלי פחות טוב מהילד שמצוי במצב כלכלי טוב כדאי לשקול הענקת מתנות עוד בחיים, ככל שהדבר אפשרי מבחינת ההורים.
- לשקול הוספת מנגנון נאמנות בצוואה: במקרים של ילדים עם צרכים מיוחדים או ילדים במצב רגיש כמו נטייה להימורים או חובות כבדים, ניתן לשקול במקום הורשה שאינה שוויונית – הקמת נאמנות עבורם בצוואה – שמווסתת את השימוש בכספים על ידם לאורך זמן, מבלי לפגוע בזכויותיהם ובזכויות האחרים.
לסיכום
כתיבת צוואה אינה רק פעולה משפטית אלא תהליך שמחייב רגישות, הקשבה ומחשבה עמוקה. ככל שמבינים מראש את המשמעויות, פועלים מתוך תכנון מדויק, ומשלבים גם התבוננות רגשית וגם ידע משפטי – כך גוברים הסיכויים לכך שהצוואה תכובד, לא תעורר התנגדויות – ובעיקר: תספק שקט נפשי להורים, וכבוד ואהבה לילדים שנותרו.
אם אתם שוקלים לערוך צוואה, ומתלבטים כיצד לנסח חלוקה נכונה – משרדנו ישמח ללוות אתכם באופן אישי, שקול ומדויק. אנחנו מאמינים שצוואה טובה מתחילה בהבנת הצרכים והרצונות האישיים שלכם, ומסתיימת ברוח טובה גם אחרי מימושה.
לקריאה נוספת:
משרד המשפטים האפוטרופוס הכללי והממונה על ענייני ירושה
נעים להכיר…
שמי דינה ארליך חורש, עורכת-דין המתמחה בתחום המשפחה והירושה, ומגשרת משפחתית מוסמכת.
הסכמים משפטיים הנערכים בין בני המשפחה כמו הסכם ממון, ייפוי כוח מתמשך, צוואה הסכם הלוואה או מתנה ועוד, נועדו לעגן הוראות, הסכמות והבנות מבעוד מועד, בין אנשים שאמורים לסמוך זה על זה.
זאת, מתוך הסתכלות מפוכחת על העתיד ועל התרחשויות לא רצויות שעלולות להתפתח בו, ומתוך הרצון להיות מוכנים אליהן, ואולי אף להקטין את הסיכוי להתרחשותן באמצעות ההסכם.
הסכמים משפטיים אלה, גם כאשר הם נעשים בהסכמה, מעוררים לרוב תחושות לא נוחות.
לכן, דווקא בתחום זה, חשובה המודעות והבחירה בעורך-דין, שמלבד מקצועיותו, ניחן ביכולות גישור, הבנה והכלת המורכבות הרגשית.
אני מאמינה שארגז הכלים העשיר שבו אני מחזיקה: עבודה רבת שנים מול לקוחות פרטיים בתחום המשפחה והירושה; עבודה משפטית ייחודית מול גורמי ביטחון וממשל בכירים, בארץ ובעולם, והשכלה משפטית רחבה בשילוב עם ידע פסיכולוגי – יביא אתכם לפתרון הנכון ביותר עבורכם.