פסק הדין בע"א נב(2) 813 מהווה אבן דרך מרכזית בהתפתחות דיני החוזים בישראל, ובמיוחד בכל הנוגע לעקרון תום-הלב וחובת ההגינות במשא ומתן ובביצוע התחייבויות.

בית המשפט העליון בחן בו את גבולות ההתנהגות הראויה בין צדדים לחוזה, קבע מבחנים יישומיים לבחינת סטייה מסטנדרט תום-הלב, והרחיב את ההגנה על צד שניזוק עקב ניצול לרעה של כוח חוזי או הסתמכות. פסק הדין הפך מאז לאחד המקורות המצוטטים ביותר בפסיקה ובספרות המשפטית, ומשמש בסיס לניתוח מחלוקות חוזיות במגוון רחב של תחומים.

הלכת מרום – ההלכה המרכזית

בפסק הדין המנחה הידוע כהלכת מרום, בית המשפט העליון קבע בין היתר:

• תלות כשלעצמה אינה מספיקה. אדם מבוגר או חולה עשוי להיות תלוי בקרוב או במטפל, אך לא כל תלות שוללת לגמרי את חופש הרצון.
• רק כאשר התלות היא עד כדי כך מקיפה ויסודית שהיא שוללת את החופש להחליט – מדובר ב"השפעה בלתי הוגנת".
• הנטל להוכיח השפעה בלתי הוגנת מוטל על מי שמתנגד לצוואה שלגביה עולה החשד לקיומה של השפעה בלתי הוגנת (אם ישנו בצוואה פגם צורני יתהפך הנטל להבאת הראיות בלבד). על-מנת להוכיח קיומה של השפעה בלתי הוגנת נדרשות ראיות משמעותיות ואין די בהעלאת חשש או חשד בכך בלבד.

ארבעת מבחני העזר של בית המשפט:

כדי לקבוע אם אכן התקיימה תלות שהובילה להשפעה בלתי הוגנת, בית המשפט נעזר בדרך-כלל בארבעה מבחני עזר עיקריים:

1. מבחן התלות והעצמאות
   בית המשפט יבדוק בדרך כלל האם המצווה היה עצמאי בתקופה הרלוונטית (התקופה בה ערך את הצוואה) פיזית ושכלית ובאיזו מידה. ככל שהמצווה היה עצמאי יותר, כך פוחת החשש לתלות. לעיתים עצמאות שכלית-קוגניטיבית יכולה לפצות על תלות פיזית. בהקשר זה, עריכתה של חוות דעת רפואית המעידה על מצבו הקוגניטיבי של המצווה מאותה העת יכולה לסייע רבות.
2. מבחן התלות והסיוע
   האם הנהנה שלפי הצוואה היה זה שסיפק למצווה את הסיוע שנדרש לו? האם הקשר ביניהם התבסס בעיקרו על הסיוע שהעניק לו הנהנה? האם היו גורמים נוספים שסייעו למצווה? אם הנהנה היה הדמות היחידה שסייעה למצווה, מתחזקת ההנחה בנוגע לקיומה של תלות.
3. מבחן הקשרים החברתיים
   עד כמה המצווה היה בקשר עם אחרים? אם התגלה שהמצווה היה מנותק כמעט לחלוטין מהסביבה מלבד מהנהנה – הדבר מצביע על תלות חזקה. לא משנה אם הנהנה יזם את הבידוד או לא.
4. מבחן נסיבות עריכת הצוואה
   האם הנהנה היה מעורב באופן ישיר או עקיף בעריכת הצוואה? גם אם הנהנה לא נטל חלק של ממש בעריכת הצוואה, מעורבות יתר עלולה להוות סימן להשפעה בלתי הוגנת.