בהסכם לחיים משותפים ניתן להתייחס למגוון רחב של הסדרים רכושיים. כמו-כן, ניתן להתייחס רק לנושאים רכושיים מסוימים שבני הזוג מבקשים להתייחס אליהם, או אפילו לנושא רכושי ספציפי בלבד.

דוגמאות לנושאים שניתן להסדיר במסגרת "הסכם לחיים משותפים" הן:

• מהו מועד תחילתו של השיתוף הרכושי בין בני הזוג. (בעוד שבנוגע לזוגות נשואים קובע החוק שמועד תחילתו של השיתוף הרכושי ביניהם הוא מועד הנישואין, ביחס ל"ידועים בציבור" אין התייחסות מפורשת למועד תחילתו של השיתוף הרכושי בחוק, ולכן חשוב להתייחס לכך במסגרת ההסכם שייערך ביניהם).
• למי תהיינה הזכויות ברכוש, בכספים ובזכויות כספיות שצברו בני הזוג לפני שנכנסו לקשר הזוגי, ולאחר מכן
• במקרה של בעלות מוקדמת של מי מהצדדים בדירה – אם ומה תהיה המשמעות של מגורים משותפים או השקעה בה 
• כיצד תיראה התנהלותם הכלכלית של בני הזוג במהלך החיים המשותפים? חשבון בנק משותף / חשבונות נפרדים / גם וגם? כיצד ישולמו התשלומים השוטפים?
• מי יישא בחובות והתחייבויות שנטל מי מהצדדים לבדו?
• מה ייעשה בדירה שנרכשה במשותף בעת הפרידה? מי יאלץ לעזוב אותה בעת פרידה? למי תהיה זכות הראשונים לרכוש את חלקו של בן הזוג, אם בכלל, ועוד

ניתן לערוך הסכם לחיים משותפים בכל שלב של הקשר הזוגי. הגם שכך, מומלץ מאוד לזוגות שאינם נשואים לערוך הסכם לחיים משותפים בשלב מוקדם ככל הניתן של הקשר הזוגי. זאת, כיוון שבניגוד לזוגות נשואים, שמועד תחילת וסופו של הקשר ביניהם מוגדר בחוק יחסי ממון, בקרב זוגות שאינם נשואים אין זה ברור מהבחינה המשפטית מתי התחיל הקשר החל ומתי הגיע לסופו. באמצעות הסכם לחיים משותפים, בני הזוג יכולים לצמצמם את חוסר הוודאות, להגדיר את אותם המועדים, ולדעת מראש מה יהיה מועד תחילתם של ההסדרים הרכושיים שקבעו, וכיצד יוגדר מועד הפירוד.

סיבה נוספת לעריכת הסכם לחיים משותפים בשלב מוקדם ככל הניתן היא ההיבט הרגשי, שכן הרבה יותר קל לבני הזוג להגיע להסכמות בנוגע לבעלות ולחלוקת רכוש בשלב שבו הם מצויים ביחסים טובים ומצוידים ברצון טוב.

הגם שלא קיימת חובה חוקית לאשר הסכם לחיים משותפים בידי ערכאה משפטית מוסמכת, רצוי ומומלץ מאוד לעשות כן, ובכך להעניק לו תוקף משפטי של פסק-דין.

הפיכתו של הסכם חוזי לפסק דין מחייב תסייע בחיסכון זמן, משאבים ואנרגיה משמעותיים שבן הזוג שיבקש לפעול לפי ההסכם בעת פרידה יידרש להם, אם ההסכם לא יאושר.

חשוב לזכור, שעל-מנת שתוקפו של ההסכם לחיים משותפים יישמר, ושניתן יהיה לאוכפו, חשוב שבני הזוג ינהגו לפי הוראותיו במהלך חייהם המשותפים.

בזוגיות בפרק ב', שאיננה הזוגיות הראשונה של בני הזוג, בני הזוג כבר מחזיקים בדרך-כלל ברכוש, כספים ובזכויות כספיות משמעותיים שנצברו בידיהם משך השנים, כאשר הם עדיין לא הכירו זה את זה. כמו-כן, לחלק מבני הזוג בפרק ב' ישנם ילדים מפרק א'. במצבים מסוג זה, נטייתם של בני הזוג תהיה להבטיח שהרכוש שצברו לפני שהכירו את בן הזוג החדש יישמר בבעלותם במקרה שייפרדו, ולאפשר לעצמם חופש פעולה כלכלי מול ילדיהם מפרק א', ללא התערבותו של בן הזוג החדש בכך.

אם אתם מצויים בזוגיות בפרק ב', ואתם מעוניינים להבטיח כי רכוש שצברתם לפני שהכרתם את בן זוגכם החדש יוותר בבעלותכם, גם במקרה של פרידה, כמו גם להסדיר את התנהלותכם הרכושית במהלך הקשר הזוגי, ואת שיעלה בגורלו של רכוש שתצברו במהלך הקשר הזוגי – הסכם לחיים משותפים הוא הדרך הנכונה ביותר עבורכם לעשות כן.  

ראשית, חשוב לדעת כי הסכם לחיים משותפים (כמו גם הסכם ממון) יכול להתייחס להסדרים שנוגעים לתקופת החיים בלבד. לפי החוק הישראלי, הסכמים רכושיים בין בני זוג לא יכולים לכלול הוראות שנוגעות לתקופת הזמן שלאחר המוות. הסכמים רכושיים בין בני זוג יכולים, לכל היותר, להעיד על היקף העיזבון של כל אחד מבני הזוג, כלומר – מה היה שייך למי מבני הזוג ומה לא.    

בנוסף לכך, חשוב לדעת כי עצם עריכתו של הסכם לחיים משותפים עשויה להעיד על כך שבני הזוג הכירו בכך שהקשר הזוגי שהם מנהלים הוא קשר של "ידועים בציבור". "ידועים בציבור" זכאים לרשת מחצית מעיזבון בני ובנות זוגם, ממש כמו זוגות נשואים.

הגם שמגוון זוגות שחיים יחד כ"ידועים בציבור" עשויים להעדיף שבני הזוג שלהם לא יירשו אותם, רצון כאמור אופייני מאוד לבני זוג שמנהלים זוגיות בפרק ב'. פעמים רבות, בני הזוג בפרק ב' אינם מעוניינים להוריש את רכושם לבן הזוג החדש כי אם לילדיהם מפרק א', או שהם מעוניינים להעניק לבן הזוג החדש זכויות מסוימות בעיזבונם בלבד (כמו למשל מתן הזכות לבן הזוג להמשיך ולהתגורר בדירת בן הזוג המנוח לאחר מותו, מבלי להקנות לו כל זכות של בעלות בדירה).

חשוב מאוד לדעת שאם זה רצונכם –  לא יהיה באפשרותו של הסכם לחיים משותפים לתת לכך מענה. אם זה רצונכם, יהיה עליכם להסדיר זאת באמצעות צוואה שתגדיר זאת מפורשות.