אמנת האג

אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים נועדה להתמודד עם אחת התופעות הקשות בתחום דיני המשפחה: העתקת מקום מגוריו של ילד על ידי אחד ההורים ללא הסכמת ההורה השני, ולעיתים בניגוד להחלטת בית משפט. בניגוד לחקיקה לאומית, האמנה יוצרת מערכת משפטית בינלאומית בין המדינות החברות בה, ומטרתה לאכוף את זכויות המשמורת שנפגעו עקב ההרחקה או אי ההחזרה.

ליבת האמנה היא ההכרה בכך שההליך המשפטי בשאלת המשמורת צריך להיערך במדינה שבה הילד התגורר דרך קבע לפני שנחטף, וכי אין להכשיר "בריחה עם הילד" כעובדה מוגמרת על ידי שינוי מדינה.

יסודות ההחלה של האמנה:

1. הילד הוא מתחת לגיל 16.

2. מדובר בשתי מדינות שהן צד לאמנה והאמנה חלה ביניהן.

3. ההרחקה או אי ההחזרה היא שלא כדין לפי הדין של מדינת המוצא.

4. ההורה התובע מחזיק בזכויות משמורת על פי דין או החלטה שיפוטית.

5. ההליך ננקט בתוך שנה מהאירוע, אך לעיתים ניתן גם לאחר מכן.

פסיקה ישראלית בולטת:

בג"ץ 1000/92 שינפלד נ' בית הדין הרבני:

בית המשפט העליון קבע כי ישראל מחויבת לאכוף את הוראות אמנת האג גם כאשר בית דין דתי (רבני) מעורב, וכי אין כל סתירה בין האמנה לבין הדין הדתי.

ע"מ 5713/12 פלונית נ' פלוני (2013):

הילדה הועברה לישראל ללא הסכמת האב שנשאר בצרפת. בית המשפט קבע שהאם הפרה את האמנה והורה על החזרת הילדה לצרפת. נפסק כי טובת הילד נבחנת לא במדינת היעד אלא במדינת המוצא, וההורים חייבים לנהל שם את המאבק המשפחתי.

פסיקה בין־לאומית:

Abbott v. Abbott (בית המשפט העליון של ארה"ב, 2010):

בית המשפט פסק כי גם זכויות ביקור המוגבלות בתנאים מסוימים נחשבות ל"זכות משמורת" לפי האמנה, ולכן האב היה רשאי לדרוש את החזרת הילד מצ'ילה לארה"ב.

Zaffino v. Zaffino (קנדה):

האם חטפה את הילדים מאיטליה לקנדה. בית המשפט הקנדי פסק על החזרה מיידית לאיטליה למרות טענות האם על תנאים קשים – בטענה שטענות אלו יש להעלות במדינת המוצא, לא במדינת היעד.

דוגמאות מעשיות:

מקרה 1 – חטיפה "שקטה" על ידי מעבר לישראל:

אב ואם חיו בארה"ב. לאחר פרידה זמנית, האם עלתה לישראל עם הילדים לביקור. היא לא חזרה. האב הגיש תביעה לפי אמנת האג. נקבע שהילדים הועתקו שלא כדין. הילדים הושבו לארה"ב תוך 6 שבועות מהגשת התביעה.

מקרה 2 – סירוב להחזרה עקב סכנה:

אם נמלטה ממדינה באפריקה לישראל בטענה כי האב מתעלל בילד. נקבע שהוכח קיומה של "סכנה חמורה" לפי סעיף 13(ב) לאמנה – לכן לא הורה בית המשפט על החזרת הילד. זהו החריג המרכזי באמנה.

החריגים שמאפשרים אי־החזרה:

• סעיף 13(א): ההורה התובע הסכים להרחקה או ויתר עליה.

• סעיף 13(ב): קיים חשש ממשי שהחזרת הילד תגרום לו נזק פיזי או פסיכולוגי חמור.

• סעיף 20: פגיעה חמורה בזכויות יסוד במדינה הנדרשת להחזיר.

סיכום משפטי:

אמנת האג היא כלי משפטי חיוני במאבק נגד חטיפת ילדים בינלאומית. היא שואפת לאזן בין טובת הילד, זכויות ההורים, והצורך הבינלאומי למנוע יצירת "מצב מוגמר" באמצעות בריחה למדינה אחרת. מערכת המשפט בישראל רואה באמנה חלק אינטגרלי מהמשפט המקומי ופועלת בהתאם לה.