גישור איננו שולחן משא ומתן חופשי שבו החזק מנצח. תפקידו של עוה"ד המגשר הוא לשמור על איזון מתמיד:
- שוויון בדיבור ובמרחב – עוה"ד המגשר קובע סדר ברור לשיחה: כל צד מקבל זמן שווה לדבר, ללא קטיעה או השתלטות.
- גילוי מלא ושקיפות – חובה להציג את כל המסמכים הרלוונטיים: דפי בנק, תלושי שכר, זכויות פנסיוניות, נכסי מקרקעין. מטרתה של שקיפות זו למנוע ניצול של צד שמחזיק במידע.
- פגישות נפרדות במידת הצורך – כאשר הפער הרגשי גדול מדי, המגשר יכול לקיים שיחות אישיות עם כל צד. זה מאפשר לצד החלש לדבר בחופשיות ולהעלות נקודות שהיה מתקשה להעלות בנוכחות הצד השני.
- שילוב אנשי מקצוע חיצוניים – לעיתים משולב מומחה מהתחום הפיננסי שיעריך זכויות פנסיה או אופציות, ושיתרגם מספרים מורכבים להבנה פשוטה, או פסיכולוג שיתמוך בצד החלש.
- קווים אדומים משפטיים – עו"ד-מגשר מקצועי ומנוסה יודע לזהות מתי צד נוטה לוותר על זכויות בסיסיות מתוך חולשה, ולא יאפשר זאת.
חשוב להבין כי הליך הגישור שונה מהליך משפטי בכך שאין בו סמכות לכפות גילוי מסמכים או להטיל סנקציות על צד שמסתיר מידע. המשמעות היא שאם צד מחליט שלא לחשוף נתונים על נכס, חשבון בנק או הכנסות מעסק – המגשר אינו יכול לצוות עליו לעשות זאת. זהו חסרון מסוים, במיוחד כאשר קיימים פערי כוחות כלכליים, והוא עלול להקשות על בניית הסכם הוגן ומבוסס.
עם זאת, מניסיוננו, כאשר ההליך מתנהל על ידי עו"ד מגשר מנוסה, עצם הישיבה סביב שולחן הגישור יוצרת ציפייה לשקיפות וכנות. פעמים רבות הצדדים מבינים שבסופו של דבר ההסכם יצטרך לקבל תוקף של פסק דין, ושבשלב זה בית המשפט ידרוש לראות שהתקיימו עקרונות של גילוי ושוויון. כמו-כן, במהלך הליך הגישור סביר שהצד המסתיר יגיע להבנה שאם לא יחשוף את הנתונים יאלץ להיגרר לבית המשפט ולשאת בעלויות הכבדות של ההליך המשפטי. הידיעה הזו מדרבנת בדרך-כלל גם את הצד החזק לשתף פעולה. בנוסף, ניתן להיעזר באנשי מקצוע חיצוניים כמו אקטוארים, רואי חשבון או שמאים, כדי להבהיר את הצורך בשקיפות ולחזק את הצד החלש בהכרת ובהבנת המספרים.
ישנם מצבים שבהם הפערים בין הצדדים אינם ניתנים לגישור – למשל, אם מתקיימת אלימות פיזית או שליטה נפשית קיצונית. במקרים כאלה, לא תמיד ניתן לנהל גישור אמיתי, והדרך הנכונה היא פנייה לבית המשפט שיבטיח הגנה על הצד החלש. אבל במרבית המקרים, גם כאשר קיים פער, כן ניתן לייצר מנגנונים מאזנים בגישור.