חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ה–2014, נועד לעודד פתרון סכסוכים משפחתיים בדרכי שלום וגישור, לפני פתיחת הליכים משפטיים. החוק מחייב בני זוג או בני משפחה
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב–1962, הוא אחד מחוקי היסוד של המשפט האזרחי בישראל. החוק מגדיר מי נחשב בעל כשרות משפטית – כלומר, מי רשאי לבצע
חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי״ט–1959 ס״ח תשי״ט, 72; תשל״ו, 93; תשמ״א, 288; תשנ״ה, 397; תשע״ח, 175. פרשנות 1. (א) בחוק זה – ״בגיר״ –
הליך הגירושין בישראל הוא תהליך מורכב, רגיש ושמלווה לעיתים בעימותים מתמשכים. בתוך מציאות זו, עולות שתי דרכי פעולה עיקריות: מאבק משפטי ממושך, או ניסיון ליישוב
בישראל, מוסד הנישואין כפוף לדין הדתי. משמעות הדבר היא, שגירושין חייבים להתבצע דרך בית הדין הרבני – גם אם בני הזוג אינם דתיים. כדי להימנע
מערכות יחסים זוגיות מחוץ למסגרת נישואין רשמית, המכונות "ידועים בציבור", מעלות שאלות משפטיות מורכבות בנוגע לזכויות ולחובות במצבי פרידה או מוות. במרכז הדיון עומדות סוגיות
בשנים האחרונות יותר ויותר זוגות בוחרים לפנות להליך גישור לפני גירושים, וזאת מתוך רצון להימנע מהליך משפטי ממושך, יקר ומכאיב. הגישור מאפשר לשני בני הזוג
כאשר אנחנו נתקלים במילה "מזונות", רובנו חושבים על שני מצבים מוכרים: הורים שחייבים בפרנסת ילדיהם הקטינים, או בן זוג שחייב לדאוג לכלכלת בת זוגו. למרות
כאשר הליך גירושין מסתיים בפסק דין או בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין, ההכרעות שנקבעו בו נחשבות לרוב לסופיות. עקרון סופיות הדיון נועד להבטיח יציבות
בחר/י אילו קטגוריות מותר להפעיל. ניתן לשנות בכל עת.
