התוצר שמבקשים בני הזוג בהליך הגישור לגירושין להשיג הוא הסכם גירושין אשר יחליף את הצורך בהתדיינויות כואבות וממושכות בבית-המשפט.

הסכם גירושין הוא הסכם משפטי מורכב שמתייחס כמעט לכל מרכיבי החיים של בני הזוג וילדיהם. לדברים שייקבעו בו תהיינה משמעויות והשלכות כלכליות ורגשיות ארוכות טווח על בני הזוג והילדים.

לפיכך, רצוי מאוד שהמגשר יהיה עו"ד שמתמצא בדיני משפחה. עוה"ד ידע בדיוק רב מהם הנושאים שחשוב שיועלו לדיון בהליך הגישור. הוא ידע מהו המצב המשפטי ביחס לזכויותיו ולחובותיו של כל צד. לידע המשפטי שעומד לרשותו של עוה"ד המתמצא בדיני המשפחה, ישנה חשיבות מרבית בהליך שמטרתו להביא את בני הזוג להסכמות סבירות ומקובלות שלא יקפחו אף לא אחד מהצדדים.

בסופו של הליך הגישור יסכם עוה"ד את ההסכמות אליהן הגיעו בני הזוג ויעלה אותן על הכתב בטיוטת הסכם הגירושין. לאחר שבני הזוג יאשרו את הטיוטה, יגיש עוה"ד את הסכם הגירושין הסופי לאישורו של בית-המשפט. בית-המשפט יאשר את ההסכם וייתן לו תוקף מחייב לאחר שיוודא שהצדדים מבינים את שאמור בו ושהסכימו לאמור בו מרצון, וכי הדברים שהוסכמו במסגרתו עולים בקנה אחד עם טובת הילדים.

חשוב לשים לב לכך שגישור באמצעות מגשר שאינו עו"ד שמתמצא בתחום דיני המשפחה, עלול להסתיים בהסכם שלא יאושר בידי בית-המשפט, או שחלילה יחסרו בו נושאים חשובים שאמורים היו לקבל מענה ו"שיצוצו" בהמשך החיים, מה שיאלץ את בני הזוג לפנות לאחר שנים לבית המשפט על מנת שיכריע בהם.

להליך הגישור ולהסכם גירושין ישנם יתרונות רבים ומשמעותיים על-פני הליך גירושין שמתנהל בבית-המשפט, להלן חלק מהם:

• הליך רגוע שניתן להכיל מבחינה רגשית – בהליך גירושין שמתנהל בביהמ"ש חווים הצדדים על פי רוב קשיים רגשיים ולעיתים מצוקה נפשית של ממש. למצוקות הנפשיות עלולות להיות השלכות על התפקוד היומיומי של הצדדים, לרבות על תפקודם ההורי. לעיתים, המצוקות הנפשיות מותירות אחיהן צלקות של ממש.   
• צמצום החשיפה – בני זוג שבוחרים לנסות ולהגיע להסכמות באמצעות הליך גישור נמנעים מחובת ההתייצבות וממתן העדות פעם אחר פעם בביהמ"ש. הם גם נמנעים מחשיפת הסיפור האישי ביותר שלהם בפני גורמים חיצוניים. מתן עדות בבית המשפט, והאזנה להאשמות הצד שמנגד באולם בית המשפט עלולים לייצר לחץ וקושי רגשי משמעותי לבני הזוג, שמצויים בין כה וכה במצב רגשי לא פשוט מעצם ההחלטה להיפרד וחוסר הוודאות שנלווית אליה.
• בניגוד לכך, בהליך גישור הצדדים מעלים את טענותיהם בנוכחות המגשר שבו בחרו לנהל את הליך הגישור בלבד.

• הליך הגישור הוא דיסקרטי – בהתאם לתקנות הגישור, על המגשר חל איסור לגלות מידע שנמסר לו במהלך הגישור למי שאינו צד לגישור. כמו-כן, המידע שיאמר במסגרת הליך הגישור לא יוכל לשמש כנגד מי מהצדדים בהליכים משפטיים עתידיים שיתנהלו ביניהם, אם יהיו כאלה. הדבר מאפשר לבני הזוג לשוחח במסגרת הליך הגישור בפתיחות, ולהגיע להסכמות אמיתיות.
• שליטה בהליך ובתוצאותיו – ההליך הוא וולונטרי והצדדים מדברים בו ישירות זה עם זה, בסיוע ובתיווך של המגשר. הצדדים הם אלה שמקבלים את ההחלטות בנוגע להמשך היחסים ביניהם והדרך בה יטפלו בילדיהם בעתיד. הם ולא אנשים זרים – עורכי דין, שופטים, ופקידים חיצוניים, שמכירים את בני הזוג ואת הילדים היכרות שטחית, אם היכרות כזו קיימת בכלל.
• כמו-כן, חשוב לזכור שתוצאותיו של הליך שמתנהל בבית המשפט מטבען אינן צפויות. בניגוד אליהן, הליך גישור מקנה לצדדים, במידה רבה, שליטה בנוגע לאופן שבו יתנהל המשך חייהם.    

• סופו של הליך הגישור, על פי רוב, בהסכמות – שהתקבלו בידי בני הזוג, באמצעות סיועו של המגשר הנייטרלי. זאת, בשונה מהכרעותיו של בית-המשפט שמתקבלות במסגרת פסק-דין אשר נכפות למעשה על הצדדים.
• זול יותר – העלות הכספית של התדיינות משפטית בבית-המשפט בעניין גירושין – ייצוג משפטי של הצדדים בידי עורכי-דינם בביהמ"ש, תשלום אגרות לביהמ"ש, תשלום למומחים – פסיכולוגים, יועצים חינוכיים ועוד – מגיעה על פי רוב לעשרות ולעיתים למאות אלפי שקלים לכל צד. עלותו של הליך גישור לגירושין נמוכה לאין שיעור.
• נמשך על פני זמן קצר יותר – הליך גירושין שמתנהל בביהמ"ש נמשך לכל הפחות, מספר חודשים והוא יכול להימשך גם מספר שנים. בהליך הגישור, הגם שישנה התאמה של קצב ההליך למצב הרגשי שבו מצויים הצדדים, הוא בכל מקרה, יהיה קצר בהרבה מהליך משפטי שיתנהל בבית-המשפט.
• שיפור התקשורת הנוכחית והעתידית בין בני הזוג – בהליך הגישור, שמתנהל כאמור באווירה אמפתית ופתוחה, מתאפשר לצדדים לזהות דפוסים שפוגעים באפשרותם לתקשר זה עם זה באופן תקין ומועיל.
• כאשר לבני הזוג ישנם ילדים משותפים, יש לשיפור התקשורת ביניהם חשיבות גדולה, שכן למרות הפרידה, הם יאלצו להישאר בקשר זה עם זה משך שנים רבות, וכדאי מאוד יהיה שהם יהיו מסוגלים לתקשר זה עם זה באופן בריא למרות המשקעים, לטובת הילדים המשותפים.