חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב–1962, הוא אחד מחוקי היסוד של המשפט האזרחי בישראל. החוק מגדיר מי נחשב בעל כשרות משפטית – כלומר, מי רשאי לבצע פעולות משפטיות, לקבל החלטות ולשאת באחריות למעשיו – ומתי נדרש למנות אפוטרופוס שיפעל בשם אדם אחר שאינו מסוגל לעשות זאת בעצמו.
מטרת החוק היא לאזן בין הגנה על זכויותיו של אדם חסר ישע לבין שמירה על כבודו, עצמאותו וחירותו האישית, והוא מהווה בסיס מרכזי להסדרים בתחומים כמו ייפוי כוח מתמשך, אפוטרופסות על קטינים ובגירים, וצוואות.